עבודת סמינר בקורס האיחוד האירופי ואגן הים התיכון עבודה בנושא:
תאריך הגשה: ‏יום ראשון ב' אדר ב תשס"ח        ‏09
מרץ 2008
  שייח' יוסוף אל-קרד'אווי , ראש איגוד 'חכמי ההלכה המוסלמים', צרפת:
"אין הכיבוש חייב להיעשות בדרך החרב… [כיבוש מֶכה] לא נעשה בחרב או במלחמה, אלא בעזרת הסכם [חוד'יבייה] ובדרכי שלום…
אולי נכבוש את המדינות האלה בלי צבא.  אנחנו רוצים צבא של מטיפים ומורים  שיציגו את האסלאם בכל השפות ובכל הניבים…" הקדמה נושא האסלאם בצרפת הוא נושא המעסיק עיתונאים, חוקרים ובמיוחד ציבור גדול, במיוחד בצרפת.
צרפת, המדינה בעלת המיעוט המוסלמי הגדול ביותר באירופה, משמשת כשדה מבחן ומקור להשראה או אי השראה לגביי האופן שבו על מדינה ריבונית לנהוג במהגריה ואזרחיה הזרים בכלל והמהגרים המוסלמים, בין אם אזרחים ובין אם לאו, בפרט. אף על פי שתרבותה של צרפת ידועה כתרבות המקבלת ומאמצת מהגרים אל חיקה ויוצרת מעין "כור היתוך" רב תרבותי, בגבולות הקונצנזוס הרפובליקני הצרפתי – חילוני – שוויוני, נפל דבר ברפובליקה הצרפתית: הקהילה המוסלמית של צרפת, לא רק שלא נטמעה, ברובה, בקהילה הצרפתית הוותיקה, אלא הפכה לכוח עולה בחברה הצרפתית הרפובליקנית שמאיים על ההגמוניה של החברה הצרפתית הרפובליקנית.
הדבר בא ליידי ביטוי בהתרת הרסן בסוגיות של שפה, ערכים, תרבות, סדר ציבורי וחינוך חילוני,  כמו גם פגיעה בעקרון הפרדת הדת והמדינה (לאיסיטה) שנקבעה בשנת 1905. העלייה במספר המוסלמים בצרפת מחד והתחזקות מעמדו של האסלאם כמוקד משיכה אלטרנטיבי לתרבות הצרפתית חיזקו את הכוח האלקטוראלי של קהילת המוסלמים והפכוה לכוח פוליטי דומיננטי בצרפת. עקב ההתנגשות בתפישות המציאות, המתח הבין גזעי ותחושת הקיפוח הגוברת, לא אחת מתפרצות, בשנים האחרונות בצרפת, מהומות מהגרים והתפרעויות על רקע אתני בפרברים ושכונות העוני של הרפובליקה. ההתפרצות הגדולה והמתוקשרת ביותר בצרפת, החלה בחודש אוקטובר 2005, עת מאות צעירים ממוצא מוסלמי התנגשו עם המשטרה בעקבות התחשמלותם למוות בשוגג של שני צעירים שברחו והתחבאו מפני המשטרה.
הייתה זו הזדמנות של המהגרים להתאגד ולהפגין עוצמה, למחות ובעיקר להעלות ביתר שאת אל סדר היום הציבורי בצרפת את תחושת הקיפוח וההדרה החברתית אותה חווים הם עקב היחס הבלתי שוויוני, המתנשא והמפלה מצד הציבור הרפובליקני, בהכללה, והשלטונות הצרפתיים בפרט, כלפיי המהגרים המוסלמים. אך למרות שבצרפת קיימים מיעוטים אתניים ומהגרי עבודה רבים שאינם מוסלמים, אשר סובלים בדיוק מאותה הגזענות ומאותו הקושי בהשגת עבודה וביסוס איכות חיים גבוהה, אלו דווקא בחרו שלא לקחת חלק במהומות הגדולות.
מסקרן לרדת לשורש הדבר. לכן, בחרתי בנושא שיעסוק לא רק בחוסר האינטגרציה של המוסלמים בצרפת בחברה הצרפתית הוותיקה אלא באופן שבו השתנתה המגמה בצרפת: אבדוק כיצד תת תרבות מוסלמית בצרפת, שביקשה להשתלב ולהיטמע בצרפת, מצאה עצמה מודרת ומדירה עצמה מחוגי החברה הרפובליקנית, בעודה יוצרת חברה אלטרנטיבית.
במילים אחרות, אבחן ואנסה לאתר את הגורמים להפיכת קהילת המוסלמים בצרפת מתת תרבות משתלבת לתרבות נגד מסתגרת. תרבות נגד, שאולי בעוד מספר עשורים, תשנה את פני ההיסטוריה.
הכנת העבודה לא הייתה קלה.
כסטודנט, אשר מעולם לא התמודד עם החובה לעמוד בסטנדרטים של עבודה סמינריונית, מצאתי עצמי משנה את נושא העבודה, שאלות המחקר, הפרקים והרכבם חדשות לבקרים. על אף היקף המקורות העיתונאים בעקבות המהומות בצרפת, מצאתי מחסור במקורות אקדמיים לעניין זה.
לכן, לא רק שהתעכבה הגשתה של עבודת סמינר זו, אלא צומצם תחום עיסוקה לקהילה המוסלמית בצרפת עצמה והשינויים שחלו עלייה בין שנות ה 60- 70 ועד סוף המאה ומעט לאחריה.
תודה! תודה! תודה! תוכן עניינים
"המוסלמים הם אלה שמתנגדים, ובאופן מאוד מיליטנטי, להשתלבות בחברה הצרפתית, המחייבת שינויים מהותיים אצלם… ,הרושם הוא, שמגמת המוסלמים היא לכפות על החברה בה הם מנסים להשתלב שינויים לכיוון שלהם או, במילים אחרות, יותר משיש כאן ניסיון להשתלבות המגמה היא השתלטות". (ד"ר ישראל בר ניר "צרפתים בני דת מוחמד") הקדמה      3
תוכן עניינים        4
מבוא:    5
רקע היסטורי – הגירת המוסלמים לצרפת   9
אינטגרציית המוסלמים –  כישלון צפוי מראש.  12
התעוררות האסלאם בצרפת   17
הארגונים האסלאמיים בצרפת – האסלאם הממוסד   22
דיון ומסקנות      28
סיכום        37
מקורות ביבליוגרפים:  41