מבוא
הקרן הקיימת לישראל נוסדה בקונגרס הציוני החמישי, בשנת 1901, ביוזמת הוגה הרעיון, הפרופסור צבי הרמן שפירא, כשמטרתה היא רכישת אדמות בארץ ישראל להתיישבות יהודית (וורמברנד ורות, 1966). קניין הקרקעות בארץ ישראל היה עניין בעל חשיבות לאומית, בעיקר לנוכח ביקורתם של חברי קונגרס כלפי חברת יק"א [ר"ת Jewish Colonization Association שנוסדה ב-1891 על ידי הברון הירש] המפזרת נדבות בין עניי העם, אך אינה פועלת למעשה לאומי רב, כמו השגת התיישבות לעם ישראל (דובנוב, 1952).
בחלקה הראשון של העבודה אתאר את תרומתה של הקרן הקיימת לחברה הישראלית, מההבט הלאומי. בחלקה השני של העבודה אתמקד בועדת השמות של הקק"ל, כאשר טענתי היא, שלמרות אופייה הסמלי לכאורה, הינה בעלת משמעות חברתית וכלכלית למפעל הקק"ל. בחלקה השלישי של העבודה אתרכז ביסודות התרבותיים והטקסיים של הקק"ל, כשאת מסקנותיי אביא בסיכום