בין הגישות הניהוליות הרבות הקיימות בספרות המקצועית אציין כאן את אדיג'ס יצחק ,( 1994) שטען כי ארגון זקוק לארבע סגנונות ניהול  : producer: P, מייצר/משיג תוצאות לפי צרכי לקוחות.A : /administratorמנהלן ,דואג לתפעול הארגון .E  – entrepreneur/ יזם , המתווה אסטרטגיה וקובע מדיניות.סגנון בעל הנעה עצמית ויצירתי. I – integrator / מתכלל , משנה את אופיו של הארגון. .
בספרות ידועה גישת ניהול של מנהל X ,המאמין שעובדיו עצלים מטבעם, שאין לבטוח בהם, ויש להפעילם רק בסגנון המקל והגזר,כאשר טבע האדם רע מנעוריו, ולעומתה את גישת הניהול של  מנהל Y ,המאמין שטבע האדם טוב מנעוריו, וכי  לעובדיו רצונות וצרכים אנושיים שאותם הם רוצים לממש במקום העבודה, מתייחס לעובדים בכבוד ובאמון ודואג לצורכיהם, משתף אותם, נותן להם אחריות וסמכות, מקדם ומדריך. למנהל Y צוות עובדים מגובש. יוצר אווירת עבודה מעודדת כאשר נעים לעבוד תחת ניהולו. בספרם החוקרים Greenberg & (2000), Baron מתייחסים לשוני בין סגנון ניהולי מכוון למשימה – המכוון לקידום ביצוע משימות-ארגון עבודה, הנעת עובדים לעבודה לפי נוהל, קביעת מטרה, לבין הדגש ניהולי מכוון למונהג -פעילויות לדאגה לרווחת העובד ולפיתוח יחסים טובים איתו.