תוכן עניינים

3  
4   מבוא
…
5-7
  הצגת הבעיה —

8 -15
  סקירה היסטורית –

8 -9
  עד מדינה בישראל ..
9-10   מבוא -…

1 1-14
  מיהו שותף
טובת ההנאה –…

1 7-18
 
1 5-16
  הזיקה לטובת ההנאה ..

1 9-20   התוספת הראיתית הנדרשת –

1 9
    עדי מדינה- סקירה השוואתית

2 0     במשפט האנגלי, אמריקאי וקנדי .

2 1-22
  במשפט הדרום אפריקאי .

2 3
  עד מדינה בראי המשפט העברי –..

2 4-
5   הנחיות בנוגע לפרוצדורה של ההסכם עם "עד המדינה" —

2 6
  הרשות להגנת עדים –.

2 7-28
  סיכום …
ביבליוגרפיה -..
מבוא
כבר בשנת 1926, רשם המלומד Chitty את הדברים הבאים הקשורים בעד המלך: The law confesses its weakness by calling in the assistance of those by whom it has been broken.
אך כעבור מספר שנים, התייחס Lord Abinger למהימנותו של עד המלך בפסק דין הידוע של Regina V. Ffarler:
The danger is that when a man is fixed and knows that his own guilt is detected he purchases impunity by falsely accusing others.
על פניו נראה, כי שני מוטיבים אלו של משפט ומוסר מתווים את דרכו של עד המלך למן היווסדו ועד היום. אולם, ברבות השנים החלה להתקבל במשפט הישראלי ההלכה שהתגבשה בעניין זה בהתאם לחוק המקובל באנגליה, ובכללם, אומצה גם ההגדרה המסורתית של המושג "עד מדינה". אקדים ואומר כי ככלל, "עד מדינה" הנו שותף לדבר עבירה, המסכים למסור גרסתו לרשות בתמורה לטובת הנאה מובטחת. עם זאת, כאשר בוחנים אנו מי הם בדרך כלל 'עדי המדינה' ניתן להבחין כי מדובר באנשים חלשים וחסרי מצפון, הפועלים משיקולים אנוכיים. מטרתם של אנשים אלו איננה חשיפת האמת, ואינני חושב כי אנשים אלו הם בגדר של "חוזרים בתשובה", אלא המניע העומד מאחוריהם הוא חילוץ עצמם מהמצב אליו הם נקלעו. כמובן שיש לזכור כי בשל התנהגותם זו, הם חשופים לנקמה מצד גורמים עבריינים, זאת כאשר נגון להיום המשטרה עדין אינה ערוכה להגן עליהם.    עם זאת, לאחרונה נראים ניצנים ראשונים של שיפור המצב הקיים (כפי שיובא להלן בפרק העוסק ברשות להגנת עדים) הצגת הבעיה :
בשנים האחרונות, הפשע בישראל הולך וגובר. אלימות, סמים, זנות, גניבות ועבירות צווארון לבן. מצבה של הרשות האוכפת (קרי: המשטרה) הוא בכי רע. אין מספיק כסף, ונראה כי אין גם מספיק מוטיבציה מצד בעלי מקצוע טובים לעבוד בשירות המדינה. וזאת, כיוון שהביקוש לאנשי מקצוע איכותיים הוא מוצר נדרש בשוק הפרטי. במצב דברים זה אין פלא, שרשויות אכיפת החוק מתקשות להתמודד עם הפשיעה. אחת התוצאות הנובעות ממצב זה, היא יכולתן המוגבלת של רשויות אכיפת החוק לשים את ידם על העבריינים בכלל ועל ראשי משפחות הפשע בפרט. מלחמה בעבריינות ובפשיעה אורכת זמן, ומצריכה משאבים כספיים, סבלנות וחשיבה יצירתית. ובשל העובדה שאין מספיק חוקרים כדי להשקיע בחקירות, לא תמיד יש היכולת המקצועית להתמודד מול אנשי המקצוע המייצגים או פועלים בשמם של החשודים.
לכן, אימצו להן בשנים האחרונות זרועות אכיפת החוק, יותר ויותר, מדיניות של שימוש מרובה במוסד שנקרא "עדי מדינה" וזאת מתוך מטרה: לעשות כביכול "קיצור דרך", ובכך ל"שים יד" על מי שסומן כחשוד המרכזי.
השימוש בעדי מדינה נעשה בחלק ניכר מהפרשיות הגדולות כדוגמת פרשת נמרודי (שם נחתמו הסכמים עם 5 עדי מדינה!! והכול כדי שחמישה עדי מדינה אלו יעידו נגד נאשם אחד), פרשת הבנק למסחר, פרשת דרעי ולאחרונה גם בפרשת בלומנטל . בפרשיות אלו, התגלו במלוא הדרן הבעיות הכרוכות בשימוש בעדי מדינה. לא פלא הוא, שאחד הסודות הגדולים במערכת אכיפת החוק, הוא המדיניות המעורפלת בתחום זה, משמע, ישנם סוגיות רבות, שהגדרתן נמצאת בתחום האפור. כגון: מי יאושר כעד מדינה ? למי יינתנו הטבות ?  היינו: באילו מקרים לא יועמד חשוד לדין ואילו הטבות חומריות יינתנו לו, בתנאי שימסור מידע ויפליל אחרים. ובכלל, איזה תהליך פורמאלי מתרחש עד שמאושר 'עד מדינה'.
בעיה נוספת היא כי בתהליך הגיבוש של עד מדינה ישנו קושי מובנה נוסף, שכן העבריין איננו מוכן למסור מידע אשר עשוי להפליל אותו בטרם תינתן לו חסינות מפני שימוש במידע זה כנגדו. ואילו מאידך המדינה מצידה איננה מוכנה להיות צד להסכם כזה ולהעניק חסינות כזו מבלי לדעת פרטים חשובים כגון: טיב המידע שמדובר בו ואמיתות תוכנו. בצמרת המשטרה, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, גיבשו מדיניות כתובה שעניינה "סגירת תיק למקור/ מודיע תמורת מידע". מעל אף הפניות הרבות שלי לקבל הנחיות אלו  נאמר לי במפורש כי "הנחיה זו לא הותרה לעיון על-פי חוק חופש המידע".