חלק א בעבודה זו בחרתי לעסוק בפרק מתוך סדרת הקומדיה "סקראבס". זוהי סדרה המתרחשת בתוך בית חולים, כאשר הדמויות העיקריות הם שלושה רופאים צעירים. הסדרה מתחילה כאשר הם מגיעים לבית החולים "סייקרט הארט" בתור מתלמדים, ועוקבת אחרי הטיפוס שלהם בדרגות. היא מראה את ההתמודדות שלהם עם הקשיים של להיות רופאים מתחילים, את מערכות היחסים ביניהם, והכל דרך נקודת מבטו של ד"ר ג'ון דוריאן. דוריאן, המכונה ג'יי די, מקריין כל פרק, והצופים חשופים לא פעם, למה שמתרחש בראשו, דרך קטעי פנטזיות מטורפים. זוהי דרכה של הסדרה לחדור לתוך ראשן של הדמויות, ו"לחשוף את המוצנע" (אוריין, 2004, 32). הפרק בו אני אעסוק, הוא הפרק השני מתוך העונה השנייה.
…
חלק ב בשאלה זו בחרתי לנתח את האספקטים המעמדיים הקיימים בפרק. את המעמד הנמוך ביותר מייצג, ללא ספק, השרת. זוהי דמות מאוד משנית בעלילה, אפילו אין לו שם. הוא מייצג אדם ממורמר ממקום עבודתו, המתעמר ברופאים (אלו מהמעמד היותר גבוה) רק על מנת להרגיש טוב עם חייו האומללים. הגבר במעמד הנמוך מוצג כמאוד ילדותי (Butsch,
1 992). הוא כועס על הרופא, ג'יי די, שטוען כי עבודה של שרת פחות חשובה משל רופא, וגונב לו את הסטטוסקופ. טד, עורך הדין של בית החולים, מוצג כדמות חלשה ונשית שניתן לדרוך עליה בכל עת, למרות מקצועו, שלכאורה אמור להיות מצליח. מפרקים אחרים של הסדרה ניתן ללמוד כי הוא לא מרוויח הרבה, אין לו תפקיד של ממש בבית החולים והוא בעצם משמש ככלבו של מנהל בית החולים – אדם הנמצא במעמד הרבה יותר גבוה ממנו.
שאר הדמויות בסדרה, לעומת זאת, שייכות למעמד הבינוני ומעלה, כאשר מעמדם נקבע לפי הדרגה בבית החולים. …
חלק ג
1 . הסדרה "סקראבס" מציגה לצופה עלילה שמתרחשת במקום שסביר להניח שהוא לא מכיר. הדברים המתנהלים בתוך בית חולים, לרוב אינם ידועים, אלא אם כן אדם עובד שם. לכן, זוהי אינה עלילה שמצטיירת כמציאותית. ובכלל, מה שמתרחש שם, לא נראה בכלל כמשהו שיכול להתרחש בבית חולים אמיתי – סקס בחדרי חולים, אחות אומרת לרופאים מה לעשות, שרת שמתעלל ברופאים. גם הדמויות הן מאוד מוקצנות. מכיוון שמדובר בקומדיה, המאפיין הדומיננטי של כל דמות משוחק עד הסוף, כפי שניתן לראות למשל בהיאבקות (בארת', 1998). לדוגמא, הציניות של ד"ר קוקס שמתבטאת במונולוגים של כמה דקות, והחולמנות של ג'יי די, שמתבטאת בקטעי פנטזיה, המנותקים לחלוטין מן המציאות, כפי שאנחנו מכירים אותה. אך כפי שאוריין טוען, "דרמה היא מתודה אפקטיבית בהצגה ובלימוד של דמות אנושית" (אוריין, 2004, 36). כלומר, המציאות המשתקפת מן הסדרה, היא לא של העלילות, אם כי של הקונפליקטים הנובעים מן העלילות ושל הרגשות האנושיים. עם אלה, יכול הצופה להזדהות, שכן הוא חווה אותם בעבר, או יחווה אותם בעתיד.