מבוא
"למה נקטנו  פעולה כנגד כווית? צדאם חוסיין הטה את גופו קדימה. מבטו הנוקב היה נעוץ במראיינו הבריטי. שפתיו פרכסו ברוגזה כמעט לא מורגשת על השאלה המיותרת הזאת, אולם נעימת קולו נשארה רגועה. הוא ידע שהוא פונה לקהל מערבי, והיה נחוש בהחלטתו להביא את המסר שלו בפניו באורח הברור ביותר, בלי כל התגרות. "נקטנו פעולה מפני שהמשפחה השלטת בכוויית מצטיינת בסחטנות, נצלנות ובהריסת מתנגדיה. הכוויתים נכנסו לקנוניה חמורה עם ארצות הברית נגדנו… נעצו פגיון מורעל בגבה של עיראק." (קרש וראוטסי,1991, ע' 7).
האומנם?  האם זו הסיבה האמיתית והיחידה שבעקבותיה פלש צדאם לכווית?
עבודה זו תסקור את מכלול הסיבות אשר הובילו את צדאם חוסיין לפלוש לכווית.    . הסיבות לפלישה.
הפלישה לכווית מעוררת כמה תמיהות ומצביעה על פרדוקסים שקשה ליישבם.  והרי שנתיים לפני הפלישה לכווית, יצאה עיראק ממלחמה עקובה מדם- מלחמת אירן עיראק, וצפוי היה שתתפנה כול כולה לשיקום פנימי, אולם בחרה עיראק לפתוח בהרפתקה צבאית נוספת.  גורם מפתיע נוסף  טמון בכך שדווקא עיראק אשר יצאה ב"עור שיניה" מן המלחמה האחרונה, הודות לסיוע הנרחב של מדינות המפרץ  הערביות ומדינות המערב, בוחרת לקרוא תיגר על אותן מדינות מסייעות ועוד בטרם יישבה את הסכסוך שלה עם אירן.  אולם  הפלישה לכווית אינה נובעת מסיבה אימפולסיבית של צדאם חוסיין  וישנן מספר סיבות עיקריות שהובילו לפלישה הזו:
. סיבה כלכלית-  כפי שכבר ציינתי קודם שנתיים קודם לכן סיימה עיראק את מלחמת אירן עיראק .
2. סיבה אסטרטגית- אחת הסיבות העיקריות לפרוץ מלחמת עיראק איראן ב1980 , היא החזרת הריבונות על שט אל –ערב, עליו ויתרה עיראק בהסכם אלג'יר משנת 1975 שחילק את השליטה לפי קו האמצע של הנהר. "החזרת הריבונות על שט אל-ערב נראתה כתנאי בל יעבור עבור העיראקים. ראשית, משום שבלעדיה לא יהיה כל טעם ומשמעות למלחמת שמונה השנים, ושנית משום שעיראק הייתה נותרת במחנק יבשתי חמור בלא מוצא משלה לים, וכתחליף, לעתים מפוקפק ובוגדני, יהיה עליה לסמוך על חסדיהן של השכנות הסובבות אותה- טורקיה, סוריה, ירדן, סעודיה וכווית." (בנג'ו,1991, ע'15).                                                                                                                                 ועוד-..