מבוא
"ביגמיה" עבירה אנגלית היא, כיוון שמן החוק האנגלי הועברה ובאה אל החוק הפלילי של ישראל.
במקורה, היתה עבירת הביגמיה באנגליה עבירה כנסייתית דתית בלבד, מצב דברים זה נמשך עד לשנת 1603 כאשר הוכרזה רשמית בחוק האנגלי כעבירה חמורה (felony) אשר העונש בצידה עונש מוות! כיום באנגליה, מעוגנת עבירת הביגמיה בסעיף 57 של- “The Offences against the Person Act" משנת 1861 (להלן: "סעיף 57") . עבירת הביגמיה בישראל עברה גלגולים רבים. עבירה זו נקבעה לראשונה במשפט הארץ-ישראלי בפקודת החוק הפלילי בסעיף 181 אשר נוסח ונעשה כמתכונתו של סעיף 57 הנ"ל, עם השינויים הנחוצים לפי תנאיי המקום וצרכיו (ועל כך יפורט בהמשך). בהתחלה העבירה לא היתה טריטוריאלית החלה על כל תושבי המדינה, כיוון שהמחוקק המנדטורי ביקש לשחרר מתחולת האיסור את המוסלמים שדתם מתירה להם ריבוי נשים, ולכן הגביל הסעיף המקורי את חלות האיסור לנישואין שניים אשר נחשבים כבטלים מחמת שחלו בחיי בן הזוג הקודם.  בעקבות פסק הדין בע"פ 85/38 היועמ"ש נ' מלניק (ATTORNEY .V. MELNIK ) בו נתגלה, בין היתר, כי הנוסח של סעיף 181 בפקודה של שנת 1936 טומן מכשול בחובו לגבי היהודים  תוקן סעיף 181 לפקודת החוק הפלילי בתאריך 15.3.47- "פקודת החוק הפלילי (תיקון), מס' 1 לשנת 1947"           (להלן: "תיקון 1947").
שנים אחדות לאחר הקמת מדינת ישראל חוקק חוק שיווי זכויות האישה , תשי"א 1951 אשר הפך את חוק הביגמיה לחוק טריטוריאלי החל על בני כל העדות והדתות.
ביום 20.7.59 נתקבל בכנסת החוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נישואין), תשי"ז-1959 (להלן: "חוק ריבוי נישואין").
חוק זה היה בבחינת ניסיון לנסח מחדש את חוק הביגמיה כפי שהיה מעוגן בפקודת החוק הפלילי. הנוסח החדש של חוק ריבוי נישואין ביטל את סעיפים 181,181(א) ו-189 לפקודת החוק הפלילי ויצר במקומם מעין הסדר כולל של כל השאלות הכרוכות בעניין הביגמיה.
המעבר לחוק עצמאי נועד בכדי לגדור פרצות מסוימות בחוק הפלילי וכדי חזק את עצם האיסור.
סעיפים 176-180 בחוק העונשין, תשל"ז-1977
ביטלו את חוק ריבוי נישואין והחזירו את ההסדר החקיקתי של עבירת ריבוי הנישואין ל"מעונה הטבעי" – בתוך חוק העונשין. זהו ההסדר החקיקתי החל כיום במדינת ישראל.
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית וכוללת אזכורים בגוף הטקסט בלבד!!