בבוא ביהמ"ש לדון בתיק הנ"ל עליו, ראשית, לבחון את מעשה הנזיקין, לפי מהותו ובעקבות זיהויו כמעשה עוולה, אח"כ עליו לבחור את התרופה ההולמת והיעילה ביותר להחזרת המצב לקדמותו (נקודת המוצא לבחינה זו היא טיבו ומהותו של הנזק לנפגע). ציווי נכנס תחת תביעה שביושר והתובע צריך לשכנע את ביהמ"ש שפיצויים כספיים לא יועילו. (עפ"י ס' 71 לפקנ"ז הרי שביהמ"ש יכול להקנות תרופה בצורה של צו מניעה, בכפוף להוראות כל דין חקוק החל על אותו בימ"ש, ורשאי הוא ליתן ציווי בשל עוולה גם כשלא נתבעו או לא נפסקו פיצויים או סעד אחר). על מנת להצליח בתביעה לקבלת צו מניעה, עליהם להוכיח בין היתר גם הפרת חובה חקוקה (במקרה שלנו ס' 44(א)- מטרדים לפקנ"ז).
הדרך הנהוגה בד"כ לפעול על מנת למנוע חשש עתידי למטרדים, הינו –
העבודה ללא ביבליוגרפיה וללא אזכורי מקורות