תקציר זנות היא קיום יחסי מין תמורת תשלום. מרבית העוסקים במקצוע זה הן נשים, אך גם גברים עוסקים בזנות, בין אם עבור גברים אחרים, ובין אם עבור נשים. יש המחשיבים את הזנות כמקצוע והיא זכתה לכינוי "המקצוע העתיק בעולם". בארץ , החוק מתיר זנות אך אוסר שידול לזנות והחזקת מקום המשמש לפעולה זו.
הגיל הממוצע העולמי של כניסה לזנות בעולם נע בין גילאי 13 – 14. הוכח כבר שרוב הילדות הללו גויסו לזנות או הוכרחו לעסוק בזנות, ולא יזמו בעצמן את המעורבות בעיסוק (זומר, 2000).
הזנות קיימת מימי קדם בכל העולם. היא הייתה מלווה ומוסדרת בחוקים ובנהלים אשר השתנו מארץ לארץ ומתקופה לתקופה. כך , למשל, היהדות לא אסרה ולא התנגדה לזנות, כל עוד לא היו הזונות מבנות ישראל:  "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ ותמלא זימה" (ויקרא י"ט , כ"ט). ביוון וברומא העתיקות הותרה הזנות רק בחלקים מסוימים של העיר ואילו הזונות עצמן נבדלו משאר הנשים בלבוש מיוחד (ביוון) ובצבע שיער בלונדיני (ברומא) (דאור,
1 990).
בראיונות שנערכו עם זונות ציינו 88% מהן כי הן היו רוצות לעזוב את הזנות , אך צריכות עזרה לשם כך. 78% טענו שהן זקוקות לבית או מקלט כלשהו ו – 73% מסרו שהן זקוקות לטיפולי גמילה מאלכוהול וסמים .
(1998, Barkan & Parley ) אנו חיים בחברה שבה כמעט אין מקום שבו האישה זוכה להערכה לפי כישוריה המקצועיים, אלא לפי ערכה המיני. העיסוק בזנות הוא  סטיגמטי מאוד. זונה היא מילה טעונה , והטחתה מהווה עלבון צורב. הסטיגמה של הזונה היא חלק ממסע חברתי ופסיכולוגי המביא לדיכוי, דיכוי ישיר של הנשים העוסקות בזנות ודיכוי עקיף של שאר הנשים. את תווית הזונה אפשר להדביק לכל אישה. כל עוד קיימת הדיכוטומיה אישה / זונה – כולן פגיעות. כל חריגה מהליכה בתלם יכולה להדביק את התווית.
עבודה זו תסקר ותתאר את תופעת הזנות , היחס אליה וגורמיה. וכן, תציע מודל למניעת הידרדרות לזנות. הנושאים העיקריים בהם תעסוק עבודה זו הם: הגדרת התופעה , הצגת הגישות ויחס החברה אליה וכן הגורמים להידרדרות לעסוק ב"מקצוע" זה.