הבדל בין עמדות כלפי ילדים חריגים, בין ילדים שלומדים בכיתה עם ילד חריג לבין אלו הלומדים בכיתה רגילה                                                                                                                                   "ילד מפגר יבקש אותי לשחק כדורגל אני לא ארצה כי אם אני אעצבן אותו אז הוא יזרוק עליי אבן, ילד מפגר אסור להחזיק בבית כי הוא מסוכן ועלול לזרוק משהו על אבא ואמא, ילד מפגר צריך להיות במוסד לילדים מפגרים… אל תשחקי עם המפגרת הזאת, היא סתם משוגעת" (מדברי ילדים בכיתות ד'- ה' בנושא המפגרים) התייחסויות אלה מבטאות עמדות שליליות [עמדה מכוונת את האדם ונכונותו להגיב כלפי אובייקטים שונים בהתאם להתנסותו האישית (פיישביין,
1 967)] כלפי ילדים חריגים, עמדות אלה משקפות פחדים, חששות, אינפורמציה מוטעה, אמונות טפלות וסטריאוטיפים שליליים.
היחס כלפי המפגר בחברה הישראלית שמתחיל כבר מהיותנו ילדים הוא יחס מפלה, הוא שלילי, החריגים מצויים בארץ בבידוד פיזי וחברתי רב (מייקלסון, 1077) וגם אלה שחיים בקהילה אינם חלק ממנה. (איילון, 1983) למעשה, מחקרים רבים כלפי החריגים מצביעה על עמדות שליליות כלפי אנשים אלו וחוסר מוכנות לראות אותם משולבים בחברה (רייטר ולוי, 1979, רייטר לוי ופינטו, 1980, רמות,
1 978). ישנם שתי תאוריות שרואות את היווצרות העמדות אצל ילדים רגילים כלפי חריגים בצורה שונה:-
העבודה כוללת הצעת מחקר בלבד ואינה כוללת את המחקר עצמו