❀ פרק 14: האישיות מושג האישיות משומש רבות בחיי היומיום. אנו נוהגים לומר שלפלוני יש אישיות "חזקה" או "חלשה" או "טובה" וכדומה.
למה אנו מתכוונים כשאנו משתמשים במושג "אישיות"? תיאורית אישיות נאיבית (תמימה) מגדירה אישיות על פי תכונה בולטת אחת. באמצעות הסבר של תכונות, אנו מנסים לענות על השאלה מיהו האדם, למה אדם מסוים הוא כזה, למה הוא מתנהג כך, ואיך אנשים שונים זה מזה. בפרק זה נעסוק בחקר האישיות. חוקר האישיות (הפֶרסונולוג) חוקר אנשים ומחפש מה מייצג אותם כקבוצה. הוא אינו מעוניין בחקר האדם בודד (מחקר אידיוגראפי). החוקר מתעניין במה שמשותף לאנשים רבים (מחקר נומותיטי)- אך גם מעוניין לסווג, למיין אנשים, ולזהות הבדלים בין אנשים – מה מייחד פרט זה לעומת אחרים. חוקר האישיות אינו מתעניין רק בהתנהגות המושפעת מלחצים (פנימיים וחיצוניים) של הרגע, אלא מחפש גם הבדלים בין אנשים כשהלחצים זהים, וגם כשהלחצים שונים. במילים אחרות הוא מחפש קביעות, המשכיות, וחוקיות  בהתנהגות. רעיון האישיות מופיע כאשר חושבים על גורם שמשפיע על התנהגות לאורך זמן, מאחר ורואים שקיימים מאפייני התנהגות קבועים אצל הפרט, מאפייני התנהגות שמראים המשכיות בזמן.
אם יש השפעה לאישיות על התנהגות – ההשפעה ממשיכה ומתמידה ויוצרת התנהגות רצופה וסדירה. אם יש שינוי באישיות אנו מניחים שהשינוי הוא איטי. גם אם ההתנהגות שונה במצבים שונים, אנו מניחים שאותו תהליך אישיותי קיים, גם אם התוצאות ההתנהגותיות שונות במצבים שונים. הדגש הוא על התנהגות שיש לה משמעות פסיכולוגית: רגשות, מחשבות, פעולות, ויש התעלמות מדברים יותר ביולוגיים. ההתמקדות היא על כל ההתנהגות ולא רק על אספקט אחד שלה. מתמקדים גם על המבוגר- כי בילד אין עוד אישיות קבועה ויציבה.
גישה נומוטיתית: לכל האנשים תכונות דומות, וההבדלים ביניהם כמותיים. זה בבסיס המחקר המדעי. גישה אידיוגראפית: כל אדם ייחודי, ויש הבדלים איכותיים בין אנשים. זה בבסיס חקר המקרה. תיאוריות של אישיות אומרות משהו על הטבע והאופי האנושי: יכולת השליטה של האדם על גורלו, האופי הבסיסי של האדם, יכולת ההשתנות שלו, האם האדם פעיל או סביל, מה מחזק ומה פוגע בבריאות הנפשית.
לא על כל השאלות ניתן לענות באופן מחקרי (אֶמפירי). ¥ הערכת האישיות אישיות מוגדרת כדפוסים ייחודיים…
העבודה ללא ביבליוגרפיה