בני הזוג נישאו כדת משה וישראל בשנת 1979 ולכן כפופים לחוק יחסי ממון בין בני זוג מ1973 (להלן "י"מ", השופט שמגר מחדד כי כל הזוגות שנישאו לאחר 1.1.74 כפופים לו) ולהסדר איזון המשאבים (להלן "א"מ") הקובע כי במהלך הנישואין לכל אחד זכויות על רכושו ועם פקיעת הנישואין זכאי כ"א למחצית מן השווי של נכסיהם כאשר נעשית שומת נכסים ומשולם ההפרש לצד המתאים. קודם לחוק נהוגה הייתה הלכת השיתוף (להלן "ה"ש"), ניתן להקיש על דרך השלילה מדברי השופט שמגר בעניין בן צבי, בני הזוג נישאו לפני חקיקת י"מ ולכן נבחנו לפי הלכת השיתוף שהיא הנחת אורח חיים תקין, השקעת מאמץ משותף (השופט ברק: כל אחד כיכולתו, גם אם תרומת האחד פחותה מהשני) וכוונה ליצירת מערכת כלכלית משותפת, על בן הזוג המבקש ליטול את חזקת השיתוף מוטל נטל השכנוע (השופט שמגר בעניין בן צבי). השופט ברק כותב כי ה"ש מבוססת על שוויון בין המינים משום שהם תורמים באופן שווה למשפחה. פ' שיפמן טוען כי האיזון והשיתוף יכולים להיות בכפיפה אחת זה לצד זה. במקרה שלפנינו אין מדובר עדיין בגירושין אלא בפ"ד הצהרתי למקרה של פקיעה, מעניין יעקובי ניתן לדלות שתי דעות קצה, השופטים דורנר ושמגר מציינים כי בימ"ש לא יכול להקדים את המועד של תקפות א"מ לפי י"מ ללפני הגירושין ושהחוק חד משמעי בעניין זה, השופטת שטרסברג כהן רואה את הפקיעה כסיום הקשר הכלכלי ללא תלות בפסק הגירושין, השופטת נתניהו מוסיפה כי לעיתים תום השיתוף יהיה –