היבשת אנטרקטיקה ממוקמת מדרום לקו רוחב 60 גודלה 14 מיליון קמ"ר ובשטחה נמצאת נקודת הקוטב הדרומי, אשר בו נפגשים קווי האורך המחלקים את כדור הארץ לפלחים אורכיים (יוצאים מהקוטב הצפוני ומגיעים לדרומי). בגלל מיקומה, היבשות הקרובות אליה ביותר הן אוסטרליה (וניו- זילנד),  אפריקה, ואמריקה הדרומית.
עד חתימת האמנה האנטרקטית, בשנת 1959, המדינות אשר תבעו ריבונות על אותם "פלחים" מהיבשת היו: ארגנטינה, אוסטרליה, צ'ילה, צרפת, ניו-זילנד, נורבגיה ואנגליה. ארה"ב וברה"מ שמרו על זכותם לתביעת ריבונות עתידית, הן אף סרבו להכיר בתביעות הטריטוריאליות הללו של המדינות לעיל. נוצר מצב שבו הלכה למעשה היו תביעות לטריטוריה, אשר חלקן אף חופפות בחלק משטחן (אנגליה, צ'ילה וארגנטינה, באותם הפלחים אשר מהווים המשך של שטח ארגנטינה וצ'ילה), ולעומת זאת נותר (עד היום) שטח אשר אותו אף מדינה לא תבעה. קיימות מספר דרכים אשר בהן יכולה מדינה לרכוש טריטוריה, ולכן יש לבדוק האם המדינות תובעות הטריטוריה לעיל רכשו טריטוריה, ולו לפי אחת מהדרכים: א. גידול: היבשת לא מהווה המשכה הפיסי או תוספת ישירה של שטח לאף מדינה וע"כ, דרך זו לא מתקיימת. ב. תפיסה: קיימות שתי דרכים לתפיסה:
האחת, צירוף שטח הפקר (teraa nullius) והשניה היא גילוי, כלומר, תפיסת שטח שלא היה ידוע עד כה וגולה, ע"י המדינה המגלה.
אדגיש כי בניגוד לקולוניאליזם האירופי, באנטרקטיקה אין כל אוכלוסיה ילידית ועד הגעת נציגי המדינות אליה, היבשת הייתה ריקה מאדם.  בהקשר של  תפיסה בעניין פאלמס (בעניין אי באיזו הפיליפינים אשר ספרד העבירה לארה"ב), נקבע כי הגם שגילוי של שטח מקנה למדינה אפשרות לרכוש ריבונות הרי כי בכדי לממש את אותה האפשרות נדרשת תפיסה אפקטיבית ונמשכת. ואם  מדינה (הולנד במקרה זה) תופסת תפיסה אפקטיבית (למרות שהשטח אינו בגדר הפקר)  מתוך כוונה ריבונית, אשר גלויה וחשופה כלפי כולי עלמא, ואף מדינה, במשך עשרות שנים לא מביעה מחאה על כך, הרי קיימת רכישה בדרך של התיישנות (כפי שמייד אפרט).  בעניין התפיסה, מחד אין ספק כי כל אחת מהמדינות לעיל התובעות ריבונות על אנטרקטיקה, לא תופסת בשטח תפיסה …