מאבקם של בדווי הנגב על המרחב הקרקעי בעבודה זו אבקש לבחון את מאבקם של בדווי הנגב על המרחב הקרקעי, כמאבק אזרחי בעל סממנים לאומיים, דרך בחינת תהליכי העצמה בפיתוח שהתפתחו בקרבם החל מסוף שנות ה-70, אך בעיקר בסוף שנות ה-90, עקב הופעתה של המכב"ל – כגוף הנהגתי העומד בראש המאבק.
ראשית אפתח בכתיבה אודות בדווי הנגב אשר רובם יושבים על המרחב הקרקעי המסוכסך שאדון בו בעבודתי. אמשיך בדיון תיאורטי בסוגיית הלאומיות והזהות בהקשר הטריטוריאלי. פרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, מצביע על כך שמדינת ישראל כבעלת משטר אתנוקרטי, מדגישה סממנים אתניים בהקשרם הטריטוריאלי, ועל כן, מהיות בדווי הנגב מיעוט ערבי-פלשתיני במדינת ישראל סממנים אתניים נראים במאבקם על המרחב הקרקעי. עיקר העבודה מוקדשת למאבק על המרחב, אותו סכסוך קרקעי בנגב בין הבדווים לממשלת ישראל שנמשך מיום קום המדינה ועד ימינו.
לאורך השנים חלו שינויים מהותיים ודו-כיווניים באופי המאבק המתנהל. מחד, שינויים במדיניות הממשלתית בנוגע לטיפול בבעיה הקרקעית, ומאידך שינויים שנבעו בעיקר מתמורות שחלו בחברה הבדווית בנגב, שהשפיעו ישירות על המאבק על המרחב הקרקעי.
הדיון אודות המאבק על המרחב הקרקעי מחלוק לארבעה שלבים לאורך סקאלה מושגית, שטבע פרופ' אבינועם מאיר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, שיאפשר לבחון את התפתחותו לאורך השנים.
בסוף שנות ה-70 כאמור, תהליכי העצמה בפיתוח-  Empowerment, נראו בזירת המאבק ועל כן, אדון באופן תיאורטי במושג,  ועל אופן הופעתו בפועל, בנוסף לסקירת חומרים מחקריים, ראיון עם יו"ר המכב"ל ישלים את תמונת המצב אודות תהליכי העצמה במאבק.
העבודה מחולקת לתתי פרקים:
מבוא
הקדמה מקומה של האדמה בתרבויות שונות  בדווי הנגב סוגיית הלאומיות והזהות של בדווי הנגב בהקשר הטריטוריאלי המאבק על המרחב הקרקעי של בדווי הנגב- ארבעה שלבים:
שלב ראשון:"אוליגרכיה תכנונית"- שלב שני: "תכנון מסונגר"- שלב שלישי: התפתחות תהליכים צנטריפוגליים- שלב רביעי: "תכנון עצמאי"/ "דמוקרטיה תכנונית השתתפותית"; "תכנון מתקומם"- העצמה בפיתוח המאבק על המרחב הקרקעי שמנהלת המועצה לכפרים בלתי מוכרים בנגב סיכום רשימה ביבךיוגרפית מלאה