מבוא
"מוגבלותו השכלית של הדביל מונעת אותו מלהעריך נכונה את דרישות החברה , את מערכת חוקיה ואת מהות המותר והאסור " .( אדד, רהב,ושוהם, 1989 , עמ' 146 ) אחת הבעיות החברתיות החשובות, שכל חברה בהכרח מתמודדת אתה, הנה בעיית הפיגור השכלי. ההגדרה המקובלת ביותר של פיגור שכלי היא "האפיון במוגבלות משמעותית בתפקוד האינטלקטואלי , שמתבטא בליקויים בו-זמניים בהתנהגות ההיסתגלותית והוא מופיע במשך תקופת ההתפתחות"  זו שנקבעה על-ידי   “האיגוד האמריקאי לפיגור שכלי ” (The AAMR Definition of Mental Retardation).
כדי שאדם יסווג כמפגר בשכלו חייבים להתקיים התנאים בהגדרה- תפקוד אינטלקטואלי נמוך , ליקויים בו-זמניים בהתנהגות ההסתגלותיות ,ותקופת ההתפתחות – הכוונה לתקופה שמן הלידה ועד גיל 18 (.www.aamr.org/Policies).
בעבודה זו בחרתי לעסוק בסולימאן אל עביד האנס והרוצח של חנית קיקוס. מקרה זה עלה מחדש לכותרות בשל ערעורו הנוסף של סולימאן אל עביד שהורשע,  אף על פי  שהעיתונאים מדווחים שלא הוא האשם . אציג את המקרה  ואשתמש בנתוניו האישיים להמחשת התיאוריות שיועלו ואשים דגש על בעלי הפיגור הקל  (המכונים דבילים).
סולימאן אל עביד מוגדר כאדם בעל פיגור שכלי  קל עד בינוני. מנת המשכל שלו נקבעה ע"י ד"ר שאפיק מסאלחה , פסיכולוג קליני מומחה, עומדת על 51 IQ (לעומת מנת משכל ממוצעת שעומדת על 100 IQ ). ד"ר מסאלחה סבר כי הרקע לפיגור הוא סביבתי  (elyon.court.gov).
בעבודה זו אנסה להציג  שתי תיאוריות: האחת , אלו שמאמינים  שהפיגור השכלי תורשתי והוא הגורם הישיר לביצוע מעשי עבריינות  והשנייה היא תיאורית הלמידה החברתית  המניחה כי ההתנהגות האלימה נרכשת ע"י הסביבה . בעמודים הבאים אעמוד על סיפור המקרה  של חנית קיקוס, ואראה את הקשר בין המקרה של סולימאן אל עביד "האנס והרוצח " הסובל מפיגור קל לבין התיאוריות השונות .