דיני ראיות הרצאה מס' 1
דיני ראיות:
 הכוונה,  לכלים שנותנים לביהמ"ש את האפשרות לדעת מה קרה באמת דוגמה: מוגשת תעודה רפואית שהמתלוננת נחבלה, השאלה בביהמ"ש אם התעודה קבילה כראייה?,  ביהמ"ש יכול לקבוע ממצא, על סמך  התעודה שהייתה חבלה של ממש למתלוננת או לא . דוגמה נוספת:  עדות של עד בביהמ"ש זו ראייה כי אם המתלונן יעיד בביהמ"ש שהוא ראה את הפורץ נכנס לתא המטען של הרכב ועדותו תמצא אמינה ביהמ"ש יכול לבסס ממצא על סמך  העדות הזו . חשוב לזכור שזה שלמישהו מהצדדים יש עד או מסמך, שהוא רוצה להגיש לביהמ"ש זה לא הופך את זה לראיה, כל עוד לא מוגשת לביהמ"ש ועוברת את המבחן של קבילות אין לזה שום ערך , אפילו אם  הראייה היתה יכולה לשנות את המשפט.
יותר מכך אם למשל הנאשם נאשם בגרם מוות ברשלנות סביר שיהיו לו הרבה עדים להוכיח את גרסתו אם לא מביא עדים זה נזקף לחובתו,  כי זה אומר  שבעובדה שלא רצה להביא עדים סימן שיש לו מה להסתיר לעומת היכולת לזכות עצמו מכל אשמה באמצעות העדים הרבים שמסביב.  , בשורה התחתונה הבנת דיני הראיות זה מפתח מרכזי למשפט, יש הבדלים בין משפט אזרחי לפלילי , אך אין ספק שבשני הסוגים ראייה נכונה חורצת את גורל התיק .
לסיכום:
ראייה פיזית כמו הסכין עצמו או תמונות, יכולה לגבור על עדות שבע"פ, דוגמה : אם המתלונן מעיד שאיימו עליו בסכין לצווארו בתוך מכוניתו רנו 5 , מביאים את הסכין והיא של 2 מטר סביר שגרסתו שקרית כי הסכין  אינה נכנסת לרכב.או המתלונן שאיישתו גיהצה אותו טוען שבעטה בכל גופו , ובתעודה רפואית שמוגשת אין לזה כל זכר , כפועל יוצא יש לחשוב טוב על גרסתו. לא צריך להאמין אלה גם לחשוב על הגרסה.
העדים במשפט ( פקודת הראיות) עפ"י סעיף 1 לפקודת הראיות ,  ביהמ"ש יכול להזמין כל אחד לעדות אם ממלאת
2 תנאים:
קבילה שייכת לעניין. (רלוונטית) קבילות – עדות קבילה – במשפט פלילי פוליגרף אינו קביל ראו ד.נ אבוטבול ברשימת הקריאה , אסור לציין בביהמ"ש שנעשה פוליגרף ובודאי את תוצאותיו. או למשל עדות מפי השמועה לא קבילה דוגמה : השכן מעיד ששמע אותה שהכו אותה – עדות השכן לא קבילה לעצם המכות. רלוונטית- הכוונה: שרוצים להביא עד ראייה אך הגיע אחרי קרות האירוע, העדות קבילה אך לא רלוונטית לא יכול לעזור באמת. איך מזמינים את העדים? ב2 צורות:
כל צד מזמין את העד בעצמו.
הצדדים מבקשים מביהמ"ש לזמן. ביהמ"ש לפי ס' 1(ב) רשאי לא לזמן כי רואה שהעדות לא ממלאת אחר התנאים , אם העד הוזמן ולא בא, אפשר להורות על מעצרו ( צו הבאה ס' 73 לחוק ביהמ"ש ) כלומר אדם מין היישוב שמקבל הזמנה חותם על אישור מסירה של ההזמנה. היה  ולא בא ,ביהמ"ש יכול לצוות על הבאתו ע"י המשטרה , הוא יכול גם לאוסרו לחודש ימים אם שוב לא בא, הוא  גם יכול להטיל עליו קנס. לדוגמה:  מתנהל משפט והעדות חיונית אפשר לצוות על מעצרו של העד למשפט או שיפקיד ערובה לבואו. מכוון שזה מעצר של עד , יש זכות ערעור אוטומטית לעד ( ס' 73 (ג)  לחוק ביהמ"ש , השופט שעצר חייב להודיע לביהמ"ש של ערעור שהוא הטיל מאסר על עד. מיהם העדים?
כל אחד יכול להיות עד , כולם כשרים, להעיד (סעיף 2 לחוק ביהמ"ש ), כשר גם חולה נפש גם קטינים והכול זה עניין של משקל העדות ולא עצם העדות . יעלו לדוכן ביהמ"ש יזהיר אותם , ויעידו.  הדבר היחיד שבהמ"ש יזכור האם העדות  רלוונטית וקבילה , דוגמה : בא חולה נפש או מפגר להעיד ואפשר להבין את עדותו, להבדיל במקרה של  חולה נפש שלא ניתן להבינו , נקבעו מבחנים מי עדותו כשירה ומי לא , מה שחשוב הוא שהעד מבין מה הוא אומר ובהתאם נקבעת כשרותו להעיד.  לגבי הקטין/מפגר יש לשאול 2 שאלות :
האם מבין את האזהרה לומר אמת.
ומבין מה צריך לומר ( צריך לספר מה שקרה )- לביהמ"ש יש שק"ד להחליט אם לקבל את העדות או לא.
לאחר התייצבות העדה הוא חייב  להשיב לשאלות , עפ"י פקודת בזיון ביהמ"ש סעיף 5 לפקודה נקבע , עד שמסרב להשיב לשאלות בביהמ"ש אפשר לאסור אותו עד חודש ובלבד שלא הראה טעם צודק לסירובו. דוגמה: הפללה עצמית , במקרה כזה יחול ס' 47 לפקודה הראיות  שמצד אחד העד אמור להעיד ומצד שני מה שהו מעיד לא יוגש נגדו כראיה במשפט נגדו. אם אין לעד טעם צודק הוא חייב להשיב לשאלות אחרת יאסרו אותו לחודש. ( הסיטואציה מאוד קשה ולפני שביהמ"ש יאסור אותו , יש לתת לו זכות טיעון, להסביר עצמו למה מסרב.
 ניתן לו אפשרות להתייעץ עם עו"ד. סוגים נוספים לטעם צודק לסירוב: חשש ממשי לחיו של העד למשל המשטרה מגישה מידע מודיעיני שיש חשש אם יעיד יש חשש לחיו. עפ"י פס"ד נבולסי- אפשר לאסור את העד הסרבן עד חודש ואם הוא לא התרצה אי אפשר עוד פעם , (בד"כ מתרצים).  מי שלא משתמש בזכותו שלא להפליל את עצמו ויתר עליה וביהמ"ש יכול להשתמש בעדותו כמפלילה כנגדו.
לפי ס' 241 לחוק העונשין  עד שלא השיב  לא כמו שצריך לשאלות שנשאל,  דינו מאסר שנתיים . יש להבדיל בין  2 מצבים : א.      אתה לא משיב לך למאסר.
ב.        שאפשר להגיש נגדו בגין הסירוב לאחר חודש מאסר,  תביעה נפרדת שבגינה יקבל עד שנתיים מאסר כפי שפורט לעיל על סירוב לעדות. לפי פרשת חסן :
אותו עד שהוטלה עליו סנקציה לפי סעיף 5
לפקודה יש לו זכות ערעור עצמאית כי בכך ביהמ"ש ראה בו בעל דין ולכן הוא לבדו רשאי לערער על סנקציית המאסר שהוטל עליו.
לכלל שכולם כשרים להעיד יש חריגים:
הלכת קינזי- הכוונה היא , שותף לעבירה לא יכול להעיד במשפט שהוגש נגד שותפו כל עוד משפטו שלו לא הסתיים. הסיבה היא , שלא רוצים שייווצר מצב שבעוד משפטו תלוי ועומד הוא צריך להעיד נגד שותפו וייתן עדות שטובה לתביעה שתעשה לו טוב במשפטו האישי בהמשך . דוגמה:  שני נאשמים בכתב אישום התביעה לא יכולה לזמן לעדות את נאשם 2 נגד נאשם 1 כל עוד משפטו של נאשם 1 לא הסתיים, כי נאשם 2 כדי לרצות את התביעה ישחיר את הנאשם האחר, כי הוא יודע שבטיעונים לעונש שלו יהיה לו יותר טוב. יש לראות את סעיף 155 לחסד"פ –
סיכומים ללא ביבליוגרפיה