המילים 'כפייתי' ו 'טורדני' הינן חלק מלקסיקון הדיבור היומיומי שלנו, ואנו נוטים לקטלג התנהגויות נורמאליות הנוטות להגזמה ככאלו. ההפרעה, לעומת זאת, לוקחת מאפיינים בסיסיים בחיי כל אדם ומקצינה אותם לרמות בהן הוא לא מסוגל לתפקד. הסובלים מOCD ברמה חמורה לרוב מקבלים טיפול או מסתגרים בביתם, והסובלים מOCD ברמה נמוכה יכולים לתפקד נורמאלי בחברה, כך שהחולים כמעט ולא נצפים בניגוד לשכיחות המחלה באוכלוסיה- כ2%.  אחד ממאפייני המחלה הוא שהחולים בעלי יכולת קוגניטיבית גבוהה מהממוצע. החולים מכירים בחוסר ההיגיון בטקסים, ומצליחים ליצור שליטה עצמית, אך חייהם הנפשיים הינם סבל גדול. סאם למשל,  מטפל בעסקות בסכומים של מיליונים רבים של דולרים, אך מנהל מעין פנקסנות כפולה המאפשרת לו לשרוד באופן מבריק חרף המחלה.
מחשבות לא הגיוניות מופיעות שוב ושוב במוחם של החולים (הטרדנות) בין אם הן  חסרות משמעות (כגון מספרי מזל), ובין אם טעונות (כמו ד"ר ס' הסובל מהמחשבה שהרג מישהו). להרגעת החרדה שמעוררות המחשבות, החולים חוזרים על פעולות שונות וזו הכפייתיות שבמחלה; אחדים הינם "בדקנים" הבודקים אורות, דלתות, ומנעולים שוב ושוב וסופרים (כמו ד"ר ס' שבדק את תנורי הגז והמנעולים עשרים פעמים לפני שיכל להירדם. מאפיין בעלי אובססיות בנושאי מין דת ותוקפנות), אחרים דואגים לסימטריה מוגזמת, לסידור, וחזרה על דברים (מאפיין בעלי אובססיות של סימטריה), רבים מבין החולים הינם "רחצנים" החשים שעליהם להתרחץ שוב ושוב (בעלי אובססיות של זיהום), וחלקם אספנים (בעלי אובססיות אגירה). לכולם משותף חוסר היכולת לסמוך על שיקול הדעת העצמי הרגיל. הפעולות האוטומטיות אינן מושתקות כבאוכלוסיה הכללית, אלא מבוצעות במודעות תוך הפרעה לחיי היומיום  וזה  מוביל לחזרה בלתי הגיונית על פעולות וטקסים. על פי רפופורט סימנים אף עשויים להשתנות עם השנים; כאשר המחלה מופיעה לפני גיל ההתבגרות, החולים נוהגים לספור, לבדוק, או לחזור על תנועות. בגיל ההתבגרות הם מתרחצים, ולאחר גיל ההתבגרות הם עשויים לחשוב מחשבות חוזרות ונשנות. לחולה הOCD אף יכולות להיות מספר אובססיות באותה התקופה. לצ'רלס, ה'רחצן', בעל אובססיית הזיהום, הייתה אף אובססיה לסימטריה והוא היה מתלבש במשך שעות ועובר פעמיים דרך כל דלת. בשלב כלשהו של ההפרעה כמעט 85% מן החולים הפגינו טקסי ניקיון ורחצה, ולכן בחרתי להדגים את תסמיני המחלה ואבחונה דרך הסיפור של צ'רלס.
אמנם יש קריטריונים שונים לאבחון בין ארצות שונות, אך אתמקד באבחנת הDSM וה-ICD, עליהן התבססנו בשיעור.