מבוא
עבודה זו מנתחת את מנהיגותו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, לפי  קריטריונים של מודל הטווח המלא למנהיגות של בס ואווליו, 1994. כמו כן, היא בוחנת את החזון לפיו פעל, את מאפייני סגנון מנהיגותו, את מערכת הערכים שהנחתה אותו, את יחסיו עם המונהגים ואת מידת השפעתו עליהם. סיכום ומסקנות דוד בן גוריון היה מנהיג ששם לנגד עיניו מטרה אחת ופעל לפיה תוך התאמת דרך הפעולה לנסיבות, לעיתים היה מנהיג מתמיר ולעיתים הפעיל תגמול מותנה וניהול חריגים אקטיבי, כל זאת לשם השגת אותה מטרה. בן גוריון הוכיח כריזמה התנהגותית ומיוחסת בהנהגתו: כאשר הוביל את העם על ידי דוגמא אישית, אתיקה ומוסר גבוהים, דבקות במטרה, ואחראיות אישית כלפי העם.  הוא הוכיח הנעה השראתית פעם אחר פעם כאשר נטע בעם תחושת משמעות ואתגר לקראת כל משימה אליה יצאו, הוא התלהב מהעשיה כילד והיה אופטימי להפליא כשהמציאות נראתה אחרת. לעיתים, איתגר את עמו אינטלקטואלית, עורר דרכי מחשבה שונות וגרם למונהגיו להתאמץ ואף לקחת סיכונים למען המטרה.  השפעתו על העם הייתה רבה, וגם אם לא תמיד הצליח לסחוף אותו אחריו בכמה סוגיות להן ייחס חשיבות רבה, הוא זכה לתמיכה ציבורית לאורך עשרות השנים בהן עמד בחזית הפוליטית.