במסגרת עבודה זו העליתי שאלה מרכזית; אולי העובדה שיקטרינה הייתה אישה בעצם לא רק לא הפריעה להשתלטותה על השלטון הרוסי במהפכת 1762 (כנגד כל המוסכמות), אלא בעצם תרם להצלחתה להדיח את פיוטר השלישי ולתפוס את השלטון הבלעדי על רוסיה? לכן אולי גם תיאוריה בדיוקנאות הוא בעצם תיאור פורמאלי, כמו תיאורם של שאר השליטים, ואין להופעתה בלבוש של גבר (איור מס' 4) כל ניסיון לפסול את נשיותה, אלא זהו אחד מתיאורים הפורמאליים הרבים אשר תיארו את השליטים באירופה על פי הקנונים המקובלים, וכל אחד היה יכול להתקשר למתואר בדיוקן דרך שפת האומנות שמוכרת לכל דור. יתר על כן, אולי לתיאור זה אין כל קשר לתהליכים הפנימיים של ההיסטוריה – יקטרינה השיגה את השלטון דרך נשיותה ולא דרך העמדת פני גבר? דרך  הכריזמטיות, נחישותה נעלה ומסווה המין החלש שעמד לצידה.
     את הפתרון לשאלה המרכזית ניסיתי למצוא דרך ספרו של אנרי טרויה: "יקטרינה הגדולה", התמקדתי בארבע תקופות או מצבים פוליטיים אשר מובילים דרך התפתחותם אל הפתרון של שאלה זו. עבודה זו כתובה בצורת רטרוספקציה על חייה של יקטרינה הגדולה, מהסוף כשמצבה הפוליטי יציב, להתחלה של ילדות של מנהיגה קטנה החולמת להיות שליטה ליברלית של רוסיה. המצב הראשון אשר הוצג במסגרת עבודה זו הוא, "יקטרינה הגדולה" – הקיסרית – שליטה אבסולוטית על כל רוסיה. דיוקן מתאר את יקטרינה בשיא פריחתה כשהיא באמת היגיעה לגדולה ומעמדה הפוליטי בלתי מעורער. התקופה השנייה שדנתי עליה הייתה מהפכה, עליה לשלטון וההכתרה – "אמנו הקטנה" ואיך מצבה הנפשי של תפיסותיה המדיניות משתנה על פי המתואר בדיוקנותיה בסימטריה עם מצבה הפוליטי; כשעלתה לשלטון וכשהוכתרה. המצב שלישי, עוסק במצב של ילדות "פיגכן" ורביעי והאחרון עוסק בתקופה של דוכסית הגדולה. שתי תקופות אלו מתחברות לפרק של קו זמני אחד ומציגות את יקטרינה מהכיוון החיצוני והפנימי – נפשי וגם את מצבה הפוליטי בחצר הרוסית דרך תיאורה בדיוקנותיה. לכל היצירות שנידונו בעבודה זו קיים תיאור ובנוסף ישנו ניסיון לפרש מהם אותם הסמלים והמטפורות ומהו חשיבותם בהשוואה למצבה הפוליטי, והחברתי של הקיסרית.
     מתוך פירושם של מושגים, אירועים מספרו של אנרי טרויה ודעתי האישית נתתי תשובה לשתי שאלות משנה, שכיוונו אותי אל הפתרון לשאלה המרכזית אשר הובאה לאחר מכן. את דרכי, תמכתי בחמש יצירות של יקטרינה הגדולה; "כנסיכה", "כדוכסית הגדולה", "כשליט על הסוס" ו"כשליטה האבסולוטית" ובארבע יצירות עזר שהובאו להשוואה; של פיוטר הראשון – קיסר דגול ואביה הרוחני של יקטרינה, של מרקוס אורליוס – דמותו של השליט על הסוס שברצונה להיות איתו מזוהה על ידי האסוציאציה, של מאדאם דה פומפדור – תיאור של אישה שהגיע לשלטון ומעבירה בדיוקנה מסרים לקהל ושל מריה דה מדיצ'י – דיוקן פורמאלי למטרת היכרות.      על פי אנרי טרויה יקטרינה הגדולה הינה אישה עם נפשו של גבר. זהו סטריאוטיפ עתיק ימים הטוען שנשים נחותות מגבר מטבע הדברים, לכן ישנם תפקידים שהיא אינה יכולה למלא. מתוך טענות מקובלות מסוג זה נגזרת עובדה; שנשיות מהווה מכשול בדרכה של אישה אל השלטון. לאורך כל העבודה ניסיתי לשלול עובדה זו ולהוכיח שנשיות לא רק שלא מהווה מכשול בדרכה של האישה אל השלטון, אלא שבמקרה של יקטרינה השנייה נשיותה שיחק לטובתה לאורך כל הדרך, תחילה כמסווה ולאחר מכן כקלף מנצח. בנוסף הוכחתי שדיוקנותיה של יקטרינה אף למראה הפורמאלי החיצוני טעונים פירושים רבים לגבי מצבה של האימפריה, מצבה הפוליטי של הקיסרית והישגיה.
     את עמדתה של כריסטין פוויט ב"מאדאם דה פומפדור" הצגתי כעמדה המנוגדת לעמדה שאני לצדה שחוזרת ועולה באופנים שונים לאורך כל דפי העבודה ואת דעתי האישית לגבי התשובה, קישרתי ונימקתי בעזרת יצירות האומנות.