עבודה מס' 2 בדיני חוזים המקרה שלפנינו מעורר סוגיות שעניינן בכריתת חוזה: הצעה בלתי חוזרת ומועד לקיבולה, פקיעת ההצעה, קיבול תוך שינוי. דינה, תמנע והגר (להלן: "בעלות המניות") מעוניינות בקיום החוזה ולכן כל הטענות שלהלן התומכות בכך שנכרת חוזה תקף הן טענותיהן של דינה,תמנע והגר ואילו טענות הנגד הן טענות ההגנה.
השאלה המשפטית בעניינו היא האם נכרת חוזה בין שרה לבין אחת מבעלות המניות? לשם כך עלינו לבדוק האם ניתנה הצעה כדין, באיזו הצעה מדובר והאם בוצע לה קיבול?
"חוזה נכרת דרך הצעה וקיבול" לפי סעיף 1 לחוק החוזים, ההצעה צריכה להימלא אחרי 2 דרישות מהותיות: גמירת דעת ומסוימות וכך לגבי הקיבול. גמירת דעת מבטאת בכוונה נחרצת וברורה ליצור קשר משפטי מחייב ולהיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים. ההגנה תטען כי הצעתה של שרה לא תקפה מאחר ולא הייתה כוונתה ליצור יחסים משפטיים מאחר ומדובר בקרובי משפחה (סבתא של דינה). מנגד יטענו בעלות המניות כי היתה בכוונתם ליצור יחסים משפטיים וזאת ניתן לראות מאחר והחוזה להקמת החברה הוא תוצר של חופש הצדדים לערכו והוא טעון רצון משותף של הצדדים ליצור אותו ובלי רצון שכזה אין חוזה נוצר מדעיקרא וברור הדבר כי חוזה יכול להיווצר גם בין קרובי משפחה והיווצרות החוזה מעידה על גמירת דעתם של הצדדים כפי שמופיעה בסעיף 2 לחוק החוזים. השופט זמיר  וגבריאלה שלו טוענים כי כותרת "חוזה" מעידה על יחסים משפטיים – זמיר פונה קודם כל למבחן השפיטות ורק לאחר מכן למבחן הכוונה ליצור יחסים משפטיים.
מן הכלל אל הפרט:
הצעתה של שרה הינה הצעה בלתי חוזרת, –