יסודות השירה סיכום מאמר – האם יש לצליל משמעות?  בנימין הרשב ניתוח שיר   –   לאה גולדברג                                                                                                 תאריך הגשה: 1.1.2007
במאמרו, "האם יש לצליל משמעות", בוחן הרשב את הקשר בין הצליל של מלים, לבין המשמעות שהן מקבלות בשיר.  הרשב מציג מספר גישות לפענוח הקשר הזה בין צליל ומשמעות.  האחת אומרת כי משמעויות המלים הן המקנות לצליל את האיכות הנתפסת על ידי הקורא.  התבנית הצלילית תומכת במשמעות או באווירה הנובעת מהשיר.  לכאורה, אין לצלילים משמעות כשלעצמם – הרושם המשמעותי שבחזרות הצלילים בא להם מן הסמנטיקה.  משמעותו של הצליל נקבעת בהתאם לטקסט, והתאמתה לטקסט ולאווירה יוצרת את הרושם שהצליל מביע את המשמעות.
הקטגוריות של סוגי הצלילים לפי הרשב הן:
– אונומטופיאה – חיקוי צלילי, שמקיים תקבולת בין צלילי המלה לבין הצלילים אליהם מתכוונת משמעות המלה.  מלה שחלק מצליליה מקביל למשמעות המלה.  לדוגמא, "שריקה" בעברית או WHISTLE באנגלית – כל לשון תופסת צד אחד של הצליל הזה, של השריקה.  כמו כן, כל מלה מחוקקת בלשון שלה:
"קוקוריקו" בעברית או "קוקליקו" בלשון אחרת.
תת-סוג של אונומטופיאה היא המטונימיה – הצליל של המלה משמיע חלק של צליל שמבטא המסומן – למשל,  המלה "קוקייה" נגזרת מהצליל "קוקו" שמשמיעה הציפור בשם זה.
– בשירה נוצרות אונומטופיאות בצירופי מילים, שיש בהן אותם צלילים, וביחד הם יוצרים מצלול שלם למשמעות שמביעה למעשה מלה יחידה בתוך השורה, אך היא מתעצמת בעזרת החזרה על אותו צליל.
למשל, "שריקת הקטרים" (אלתרמן) – שריקה + קט + קט – הצלילים שמשמיעה הרכבת מעצימים את משמעות המלה "שריקה" (שכאן מופיעה כ"שריקת – סיומת "קת").   שילוב המלים יוצר מסגרת ריפרור, או אסוציאציה אצל הקורא, כשהריבוי של הצלילים מעצים את המשמעות של המלה.
שילוב של אונומטופיאה ספרותית באונומטופיאה לשונית – שימוש במלה אונומטופאית בדרך שתעצים את משמעות –