העבודה עוסקת בזכויות הערבים בנושא חלוקת הקרקעות על ידי מדינת ישראל. עיקר התמקדות העבודה עוסק במספר נקודות:
1.      האם אכן קיים חוסר שוויון בחלוקת קרקעות במדינת ישראל בין יהודים לערבים?
2 .      מהי טענת הערבים בנושא הקיפוח? האם יש אמת בטענתם? ומהם השינויים שחלו לאורך השנים בשטח לטובה ולרעה כאחד?
3.      מהם הסיבות העיקריות שבגינן מופלים תושבי ישראל הערבים בחלוקת קרקעות? מה הן הסיבות שבאשמתנו היהודים? ומהם הסיבות שבאשמתם?
4.      האם ישנו רצון אמיתי וכנה לשפר את המצב? ומדוע?
5.      מה מפחיד אותנו היהודים בכל הקשור להשתלטות על קרקעות מצד הערבים?
על עבודה טעונה זו קיבלתי 95.    שאלה 1: האם ישנו חוסר שוויון בחלוקת קרקעות במדינת ישראל בין יהודים וערבים?
פעמים רבות שומעים אנו באמצעי התקשורת כי לטענת ערביי ישראל, מדינת ישראל לא מקצה לאזרחיה הערבים קרקעות כפי שהיא מקצה לתושביה היהודים. נושא זה מהותי ביותר במקצוע "דמוקרטיה ושוויון". כיוון שבתשובה על שאלה זו יתאפשר לנו לבדוק האם תושבי ישראל הערבים שווי זכויות לתושבי ישראל היהודים?.
טענת הערבים:
עוד מימי מלחמת העצמאות (1948) טוענים הערבים, כי מדינת ישראל כגוף בירוקראטי מונעת במתכוון את הגדלת השטחים של המועצות/עיריות/כפרים הערביים. וכל זאת בכדי למנוע מהערבים "להתפזר" לכל עבר. ולכן נוצר חוסר שוויון בחלוקת קרקעות בין יהודים וערבים.  החוקר ראסם חמאיסי (2007) טוען כי בניגוד לעבר, האוכלוסייה הערבית גדלה ו"בתי האב" שבה התרבו. כאשר אדם עומד להינשא לבחירת ליבו, עליו לבנות לה בית על פי המסורת המוסלמית. מכיוון שהנחלות העוברות בירושה מאב לבן קטנו מכל מיני סיבות לדוג' קרקעות שהיה קושי כלכלי להחזיק בהן עקב עול המיסים, פליטים בדואים חסרי קרקע שהתיישבו, בגלל מדיניות ישראלית, בכפרים הערביים הקיימים "וגזלו" מהמקומיים שטחי אדמה עתידיים, נאלצים בנים רבים, מפאת חוסר קרקעות, לעזוב את שטח ה"חמולה" ולבנות את ביתם בשטח אחר. –