תוכן העניינים
מבוא -3
.
שאלת המחקר -..6 .
השערת המחקר -6 .
מקורות .6
.
בטחון לאומי מהו ? 7.
           קבלת החלטות וביטחון לאומי -10.
דרג אזרחי ודרג צבאי בעין המשפט -…13.
       סולם התחיקה 13.
       ועדת אגרנט .14.
       חוק יסוד: הצבא, קו גבול או לאקונה –…16.  יחסי הגומלין בין הדרגים -19.   מלחמת שלום הגליל – של"ג 24. תקציב הביטחון ..29.
  סיכום ומסקנות ..33.
נספח :תקציב הביטחון ותקציב המדינה בשנים 1990-2002 -34.
ביבליוגרפיה -..35
.
מבוא
"ביטחון לאומי" הוא מן הסוגיות הראשוניות והמרכזיות במדינת ישראל.
הגדרה ממצה ל"ביטחון לאומי" גורסת, כי ביטחון לאומי הוא הבטחת קיום האומה והגנה על האינטרסים החיוניים שלה.
הגדרה מרחיבה, היא כי כל הדרוש והחיוני להבטחת קיומה, הישרדותה והגנתה של המדינה הוא ביטחון לאומי. כל פעילות שנועדה לנצח במלחמה, למנוע פלישה מבחוץ ולסכל פעולות ריגול וחבלה של מדינות זרות, תחשב לפעילות למען "הביטחון הלאומי".
מההגדרות, ראשית עולה, כי כל מדינה נדרשת לתהליך קביעת מדיניות ביטחון לאומי, וכן נובע, כי הצבא ככוח חוקי ומזוין של מדינה, הוא אחד הגורמים העיקריים בהשגת הביטחון הלאומי מן הכוח אל הפועל, צבא וביטחון לאומי שזורים זה בזה. ברם, הגם שצבא וביטחון לאומי בכל מדינה הם סוגיה ראשונית ומרכזית במימד הפיזי קיומי, במדינה דמוקרטית, היא גם סוגיה במימד החוקי, מוסרי וערכי שלה. העבודה עוסקת בשאלה מהו משקלו של הצבא בתהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי בישראל, בהיותה מדינה דמוקרטית.
יחסי הצבא עם הדרג האזרחי בישראל, מוסדרים באמצעות המוסדות הנבחרים, הממשלה והכנסת, ומעוגנים משפטית בחוק יסוד :הצבא, התשל"ו – 1976 (להלן "חוק יסוד הצבא"), שנחקק בעקבות ועדת אגרנט, המגדיר את מערך הכפיפות והמרות בין הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל – את מרות הדרג האזרחי על הדרג הצבאי.
היטיב לבטא זאת דוד בן גוריון – מייסד הצבא (גם מתנגדיו מסכימים) "…אין הצבא קובע המדיניות, המשטר, החוקים וסדרי הממשלה במדינה. אין הצבא קובע על דעת עצמו אפילו את מבנהו, סדריו וקווי- פעולתו, ואין הוא, כמובן מחליט על שלום ומלחמה. הצבא אינו אלא זרוע הביצוע, זרוע ההגנה והביטחון, של ממשלת ישראל. המשטר במדינה, קרי- המדיניות כלפי פנים וכלפי חוץ, הכרזת מלחמה ועשיית שלום, ארגון הצבא ועיצוב דמותו- כל אלה הם בסמכותן היחידה של הרשויות האזרחיות : הממשלה, הכנסת והבוחרים – לפי הכרעת הרוב בבחירות חופשיות. הממשלה נושאת במלוא האחריות לצבא בפני נבחרי העם בכנסת, הצבא כפוף בכל לממשלה, ואינו אלא מבצע הקו המדיני וההוראות שהוא מקבל מהמוסד המחוקק והמבצע במדינה: הכנסת והממשלה…
-אולם צבא, באשר הוא כוח מזוין, עלול להיפך לקלגס אלים המעמיד בסכנה ביטחונם הפנימי והחיצוני של העם והמדינה- אם לא יהא נתון במסגרת משמעת חמורה ואם לא יהא כפוף בהחלט לרשות הציבילית במדינה…". ברי, כי מעבר להגדרה המשפטית פורמאלית, קיימים גורמים שונים, ובכללם אישיים ובין אישיים, המשמשים כר לחיכוכים ועימותים בין הדרג האזרחי לבין הדרג הצבאי, העלולים לגרום לחריגה מעקרון יסוד זה.
העבודה כאמור, תנסה לבחון את השאלה מהו משקלו של הצבא כגוף כפוף, כמבצע מדיניות, כמיישם טקטיקה, בתהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי, האם מידת מעורבותו ומשקלו בתהליך גדולים מדי, שמא הצבא מכתיב בעצם את האסטרטגיה.
במילים אחרות, האם תחת "כובד משקלה" של סוגיית הביטחון הלאומי, מרותם של המוסדות הדמוקרטיים לא ממומשת הלכה למעשה, ועקרון ריבונות העם באמצעות שלוחיו נמצא חסר. ניתן לזהות שלושה דפוסים של התנהלות חריגה במערכת היחסים בין הדרגים:  הראשון, כאשר הדרג הצבאי פועל בשונה מן ההנחיות והפקודות של הדרג האזרחי. חריגה מן הפקודות, או שינוי הוראות הדרג האזרחי, אפשר שתקרה משאיפה ורצון לעשות מעל ומעבר, או מרצון לפעול לפי אינטרסים צבאיים טהורים (גם אישיים), השונים מזווית הראיה והיעדים של הדרג האזרחי.
דוגמה היסטורית מובהקת היא פרשת גנרל מק-ארתור, הפריזמה דרכה בחן את הדברים התבססה על אינטרסים צבאיים, בניגוד לאופן השקפתם של הנשיא ושר ההגנה – הדרג האזרחי.
השני, כאשר קיימת מעורבות יתר של הדרג האזרחי בניהול הדרג הצבאי – התערבות בניהול השוטף של הצבא עד רמת מתן פקודות ישירות והתעסקות בפרטים ("מיקרו ניהול"), במקום או בנוסף, לניהול ושליטה ברמה האסטרטגית, אופן התנהלות שברבים מן המקרים מצמיח צרות.
והשלישי, מעורבות יתר של הדרג הצבאי בתחומים שהם בסמכותו של הדרג האזרחי, הדרג הצבאי משפיע, מטה ומנסה לקבוע את המדיניות, את האסטרטגיה, תוך הפעלת לחצים וניצול קוניי קטורות שונות, באופן בלתי הולם וראוי, ובדרכים שונות. יש להדגיש, כי אין הכוונה להבעת עמדה ופיתרון, או הצגת מפת "איומים" על "הביטחון הלאומי", עם נימוקים וניסיונות שכנוע  – צעד נדרש ולגיטימי לחלוטין, אלא התערבות והפעלת השפעה פסולה, הרבה מעל לראוי במדינה דמוקרטית. דפוס יחסים זה הוא נשוא העבודה, האם הצבא מפעיל "טקטיקה" במובנה המושאל של המילה, או מתערב באופן חריג ומנסה להכתיב את "האסטרטגיה" במדיניות הביטחון הלאומי.
לצבא, ישנם שני "מצבי יסוד" אופייניים, "מלחמה" ו"שלום". ב"מלחמה" – הכוונה היא לפעולות צבאיות אינטנסיביות, הכרוכות בגיוס כוח אדם אזרחי בכמות מהותית, בפעולות של תנועה ואש, תוך ניסיון לכבוש שטחים חדשים. (להבדיל מפעולות בט"ש לרבות האינתיפאדה).
"שלום", מצב יסוד שני, הוא תקופת הזמן הקודמת למצב "מלחמה" וכלל הפעילות הצבאית, שכרוכה בהכנת הצבא למלחמה. מובן שההגדרה ל"שלום" באה לבטא "עצימות נמוכה" בפעילות הצבאית, ואינה מסמלת "שלום" אמיתי, שהוא מצב חוזי משפטי ליחסים בין מדינות. שני "מצבי היסוד" נבחנים גם בגישות ניתוח אחרות לצבא, למשל בניתוח תקציב הצבא באספקט כלכלי, קיימת אבחנה דומה, ישנו שלב המקביל למצב היסוד "שלום" – "ההתכוננות למלחמה" ושלב "הלחימה".
בשאלת המחקר, נבחן את התנהלות הדרגים בכלל, ובמלחמת שלום הגליל בפרט, ואת הליך אישור תקציב הביטחון בעיקר בשנים 2003 ו- 2004, כמבחנים לשני מצבי היסוד.
במלחמת של"ג, כידוע, השאלות המרכזיות שנסובו, האם ידע ראש הממשלה, מנחם בגין, כי צה"ל יכבוש שטחים בלבנון רק עד מרחק של 40 ק"מ מקו הגבול, או שיגיע עד ציר ביירות- דמשק, האם הוטעה או שכלל לא קיבל דווח מהו היעד, וממילא לא ניתן אישור כדין לשר הביטחון דאז, שרון.
יש להדגיש, כי למרות שהשאלות המרכזיות לגבי מלחמת של"ג, קשורות לדרג האזרחי עצמו – שר הביטחון וראש הממשלה, ניתן ללמוד גם על התנהלות הדרג הצבאי אל מול הדרג האזרחי, הן במישרין והן בעקיפין.
יותר מכך, היא אולי ממחישה את העובדה ששר ביטחון כשלעצמו, אינו מבטיח את השליטה האזרחית על הצבא, והבטחת שליטה כזו, מחייבת בקרה נוספת ברמה בכירה יותר.
שאלת המחקר מהו משקלו של הצבא בתהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי בישראל ?
  השערת המחקר ההשערה, כי משקלו של הצבא בתהליך רב מן הראוי שיהיה, במדינה דמוקרטית בה הדרג האזרחי הנבחר, הוא שאמור להתוות ולקבוע את מדיניות הביטחון הלאומי בה ישנם היבטים חברתיים, כלכליים, משפטיים ופוליטיים.
חוק יסוד הצבא, המסדיר את מרות הדרג הצבאי, נושא בחובו ליקויים וכשלים, המאפשרים, ולו במעט, להתערבות יתר של הצבא בתהליך קביעת מדיניות הביטחון. הצבא, מעורב באופן רב מדי, בכל הקשור למדיניות הביטחון הלאומי, ופעמים רבות "מכתיב" את האיסטרטגיה.
מקורות התשתית לעבודה מבוססת על קבצי המאמרים במקראות של דמוקרטיה ובטחון לאומי בישראל, עם מאמרים ומחקרים של הוגים נוספים.
העבודה נשענת גם על חיבורים העוסקים בתהליך קבלת ההחלטות בסוגיית הביטחון (בן – מאיר), בתהליכים שמאחורי קבלת ההחלטות (פדהצור), בשינויים ביחסים בין חברה לצבא (לוי) ובשינויים שיש לערוך בצבא (שלח).
"כדור של"ג" (שיפר), "מלחמת שולל" (שיף, יערי) ו"לא עוצר באדום" (בנזימן), אשר נכתבו בעקבות מלחמת של"ג, מבהירים היטב את הסוגיה.
החומר לגבי אישור התקציב, מתבסס על מידע מהעיתונות הכלכלית, והכל, מבלי לגרוע מרשימת המקורות המצורפת.