טעות במתן תרופות
| מוסד לימוד | אוניברסיטת אריאל בשומרון |
| מקצוע | ביולוגיה |
| מילות מפתח | Medication errors |
| שנת הגשה | 2006 |
| מספר מילים | 5700 |
| מספר מקורות | 36 |
תקציר העבודה
טעות במתן תרופות תקציר מתן תרופות הינו "תהליך שיטתי של מתן תכשירים תראפוייטים, בדרכים שונות, כחלק מתוכנית הטיפול הרפואי, למטופל/ים, על-ידי מורשה לעסוק בסיעוד, בעל הכשירות המתאימה מקבלת ההוראה מרופא ועד לדווח על תגובת המטופלים".
בבסיס התקן מונחת אחריות האחות למתן טיפול בטיחותי. נטילת אחריות על-ידי האחות בזמן מתן תרופות, הינה חלק מהמציאות בעבודתה הקלינית עם מטופלים, ובכר היא מחויבת לתת את הטוב ביותר למטופל ולהימנע מגרימת נזק· טעויות בטיפול מוגדרת כיום כ- "בעיה לאומית" בשל העובדה שהן גורמות ליותר מקרי מוות מאשר סרטן, איידס ותאונות דרכים, ולכן דורשות התערבות מיידית ברמה הלאומית.
הגורמים הסביבתיים לטעויות מתחלקים לגורמי סביבה פנימית, כגון לחץ אישי, עייפות, חולי, מידת, וגורמי סביבה חיצונית, כגון רעש, תאורה, הסחות דעת, הנדסת אנוש, ציוד ומכשור לא תקינים או לא מתאימים, עומס, שינויים סביבתיים בלתי צפויים ומאיימים, כדוגמת טכנולוגיה חדשה ובלתי מוכרת, ותפקוד כושל של העמיתים גם בעיות בתקשורת בין עמיתים תוארו כאחד הגורמים הסביבתיים המשמעותיים לטעויות.
קיימום מספר גישות לטועות בטיפול:
הגישה הראשונה מטילה את האחריות על האדם הטועה, מדגישה את אשמתו ומגנה אותו. על פי גישה זו האדם המעורב בטעות פעל בצורה רשלנית והוא"Error Prone Person" , כל האחריות והאשמה מוטלות עליו. הגישה השנייה מדגישה את ה- "סביבה הרת הסיכון לטעויות"-" Error Prone Environment" גישה זו מבוססת על מחקרים המדגימים כי טעויות בטיפול הן לעיתים תוצאה של הסביבה. שתי הגישות מעוררות אי נוחות, בשל הקיצוניות שבהן – מצד אחד, הטלת כל האחריות על אדם נראית כבלתי הוגנת, מצד שני, הסרת כל האחריות מהאדם מבטלת את העקרונות המוסריים עליהם מבוססת האינטראקציה האנושית. אי נוחות זו מתגברת במיוחד לאור ההנחה שבבסיס הקשר הטיפולי – כאשר המטופל מפקיד בידי מטפליו את גופו, בריאותו ולעיתים את חייו.
כ-44 אלף אמריקנים מתים כל שנה מטעויות במתן תרופות בבתי-החולים, בערך כמו מספר התושבים שמתים בארצות-הברית מתאונות דרכים (43,450 )או מסרטן השד (42,300). מחקר שנעשה בארץ מגלה, שכ-350 טעויות מרשם נעשות בכל יום בכל המחלקות הפנימיות בבתי-חולים בארץ (שבע טעויות לכל 100 ימי אשפוז). הערכה מספרית של האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות קובעת כי מתוך 1,200,000 אשפוזים הנעשים בארץ בשנה, ב-42,000 מתרחשים אירועים חריגים. לפי הערכת משרד הבריאות, כ-1,850 מתים כל שנה מטעויות במתן תרופות. בבדיקת טעויות בהוריה לתרופות שבוצעה בהדסה הר-הצופים בשנת 2000, נמצא כי 38% מהטעויות נבעו מליקויים ברישום. במחקר של קורן וחב' (2007) בקרב סטודנטים לסיעוד נמצא כי טעויות המתרחשות במהלך מתן הטיפול אינן נובעות מביצועיהם של המטפלים אלא בעיקר מהכשלים הארגוניים המעצבים את סביבת העבודה. החוקרים מבית החולים בריגהאם לנשים שבבוסטון טוענים, כי צפו בשינויים משמעותיים בשימוש בהנחיות לשימוש בתרופות על-ידי רופאים, מאז הותקנה מערכת המחשוב בבית החולים. המחשב הציג הנחיות לשימוש בתרופות, מינונים ותדירויות מתן, וכן הציע תחליפים לטיפול. נושא הטעויות, בהיותו טעון רגשית, נתפס כ"טאבו" בנורמות של סביבת העבודה בשירותי הבריאות. לכן במקרים בהם אין הכרח, כמו במקרים בהם לא נגרם נזק למטופל, הטעויות לא מדווחות ולכן לא נחקרות.
רגשות אשמה של האדם שטעה עלולים לעורר תגובות התגוננות ובכך למנוע מסירת מידע הנחוץ להבנת הטעות.
כדי להימנע מהידרדרות למסלול זה יש חשיבות רבה בהענקת תמיכה לפרט המעורב בטעות. תמיכה זו מאפשרת התמודדות אישית עם טראומה רגשית הנגרמת כתוצאה מחוויית הטעות, הפוגעת בדימוי העצמי והמקצועי.
מטרת חקר הטעויות היא מציאת ה"חוליות החלשות" בתוך המערכת, וחיזוק חוליות אלה בדרך לבניית אקלים בטיחותי והורדת שכיחות הטעויות. אחת הסיבות המהותיות לטעויות היא תקשורת בין-אישית לא יעילה. לכן, שיפור האקלים הסביבתי והפחתת מתחים והפרעות בתקשורת הבין-אישית מהווים משימה מקצועית הכרחית.
טכנולוגיות חדישות כמו הכנסת מחשוב לבתי חולים תורמים רבות ומקלים על עבודת הצוות, אך עלולות בתהליך הטמעתן גם לגרום לכשלים בעשייה. לכן יש להבטיח תהליכים של הכנסת טכנולוגיה חדשה תוך התחשבות בסגנון העבודה ובכל שותפי התפקיד, תוך התאמתה לא רק לארגון ולקוחותיו העיקריים – המטופלים, אלא גם תוך התאמתה לצרכים וליכולות של המטפלים.
יצירת תרבות ארגונית לא שיפוטית והפרדת שני תחומי הטיפול בטעויות – זה הממוקד בחקירה, הבנה והפקת לקחים ארגוניים, וזה הממוקד בתפקודו האישי של הפרט המעורב בטעות. מיצוי האחריות המקצועית באופן זה מחייב את הארגון לשנות את דפוס הטיפול בטעויות, מהתמקדות במציאת האשם והענשתו לחיפוש הכשלים הארגוניים ותיקונם.
כדי לקדם תחום זה חשוב להתגבר על המחסום הרגשי לדיווח על טעויות.
