תקציר היום אנו נמצאים בעידן אשר טיפולי הפריון הולכים ומשתכללים ויחד איתם עולים אחוזי הריונות מרובה עוברים. כתוצאה מכך גדל בצורה דרמטית שיעור תינוקות  הנולדים מבעוד מועד ולעתים סובלים מסיבוכי פגות קשים. לנוכח העלייה בשכיחות ההריונות מהפריה חוץ-גופית  גובר העיסוק בסיכונים הטמונים בחובה. הריונות מרובי עוברים מעלים את הסיכון ללידה מוקדמת, למשקל נמוך של התינוק בלידה, ללידת ולד מת ולנכויות קשות לטווח ארוך. הפחתת עוברים הינה טכנולוגיה רפואית המתבצעת בהריון מרובה עוברים. הטיפול נעשה במקרים בהם קיים הריון מרובה עוברים, כגון הריון עם שלושה או יותר עוברים ברחם על מנת להקטין את כמות העוברים ועל ידי כך להוריד את אחוז הסיבוכים הקשורים להריון מרובה עוברים.
מלבד סיבוכים עובריים קשים המסכנים את העובר בהריון מרובה עוברים קיימים גם סיבוכים אימהיים הקשורים להריונות אלה ועלולים לפגוע בבריאותה של האם. ביניהם: סיכוי של כ20% לסבול מרעלת הריון , סיכוי של 35% לדימום לאחר הלידה,סיכון מוגבר לתרומבופלביטיס ותסחיפים ראתיים  בשל סטזיס ורידי וריבוי מי שפיר.
מספר מחקרים שבדקו את יתרונות וחסרונות של הפחתת עוברים הגיעו למסקנה רפואית דומה והיא שהפחתת הריון מרובה עוברים והשארת שני עוברים (הריון תאומים) מפחיתה את הסיכון ללידה מוקדמת וההשלכות שלה.
עקב העלייה בשכיחות הטיפולים לגרימת ביוץ והפריה חוץ גופית, קיימת כיום בארץ ובעולם עלייה משמעותית במספר ההריונות מרובי העוברים ביינהם הריונות עם שלושה עוברים ויותר ברחם. הריונות עם שלישיה או יותר נמצאים בסיכון גבוה ללידה מוקדמת, שעלולה לגזור מוות או נכות קשה על כל העוברים.
על כן, מקובל על מרבית המומחים, כי קיימת הצדקה רפואית ומוסרית ברורה להפסיק את ההתפתחות של חלק מהעוברים, כך שנותר הריון עם תאומים לכל היותר. במקרים אלו, מקובל להציע הפחתה במספר העוברים, על מנת לשפר את סיכויי העוברים הנותרים ברחם. במקרים יוצאי דופן, מבוצעת הפחתת עוברים גם בהריונות של תאומים, אולם, זאת בד"כ עקב אבחון של מום באחד העוברים או מסיבות מילדותיות. יחד עם זאת  ההחלטה על ביצוע הפחתת עוברים אינה קלה, במיוחד עבור זוג שעבר טיפולי הפריה, מאחר וקיים סיכון של כ- 5% ויותר של אובדן ההריון כולו בעקבות הפעולה. כמו כן, נושא ההפלה מנקודת מבט אתית, מוסרית ודתית מעורר שאלות רבות שאליהן מתייחסת העבודה.