א. במקרה דנן, דוד התחייב להמחות את זכותו המעין קניינית לקבלת זכות חכירה בדירה שנמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן:ממ"י) ליוסי, ובטרם סיים יוסי לשלם עבור הדירה התחייב דוד להמחות את זכותו הנ"ל לשלמה. במקרה זה העימות נשלט ע"י ס' 12 לחוק המיטלטלין,תשל"א-1971 (להלן:לחוק) לאור ס' 13 הקובע כי הוראות חוק זה יחולו גם על זכויות. כלל הוא בחקיקת תחרות הזכויות, הן בענייני מקרקעין והן בענייני מיטלטלין, כי הזכאי הראשון בזמן עדיף, אלא אם כן הזכאי המאוחר עמד בשלושה תנאים:תום-לב, תמורה ושכלול. אבחן האם התקיימו התנאים לעדיפותו של שלמה כמתבקש בחוק. קבלת הזכות- יש לשים לב לכך כי כפי שעסקה במקרקעין מושלמת עם רישומה במרשם המקרקעין, הרי לגבי נכס במיטלטלין נתפסת מסירת החזקה כהשלמת העסקה.
כאשר הנכס הוא זכות חוזית במקרקעין, כמו במקרה דנן, חזקה בלבד אינה מספיקה בהכרח ויש ללמוד את תנאי הקיבול והשלמת העסקה מתוך החוזה גופו. בהנחה והסיכום להעברת הדירה היה במועד חתימת החוזה, המדובר הוא בהמחאה מושלמת ולכן נפנה לס' 4 לחוק המחאת חיובים,תשכ"ט-1969 (להלן:חוק המחאת חיובים). לצורך דיוני אניח כי הסיכום להעברת הדירה לא היה במועד כריתת החוזה אלא בסיום העברת התמורה על כן המדובר הוא על עסקאות נוגדות שכן יוסי עוד לא סיים לשלם עבור הדירה. תום-לב- השאלה המרכזית בהקשר זה היא אם המבחן לתום ליבו של שלמה הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי. הפסיקה "המסורתית" בתחום תחרות הזכויות קובעת שהנטל על הזכאי המאוחר הוא סובייקטיבי בלבד- עניינו אי ידיעתו של הקונה השני על העסקה הראשונה, בשעה שערך את עסקת המקרקעין (זאת בנוסף להימנעות מעצימת עיניים השווה לידיעה) אך דויטש סובר שראוי כי יוטל על הזכאי המאוחר נטל תום-לב אובייקטיבי, הכולל בדיקה סבירה של מצב הזכויות אם ע"י בדיקת פנקס רישום המקרקעין או מצב ההחזקות במקרקעין עצמם בידי הקונה השני טרם עריכת העסקה. במקרה דנן, …