העבודה הוגשה באוקטובר 2008
1 7 מקורות ביבליוגרפים עבודה מעולה בציון 97
סה"כ 42
עמודים:  30 עמודים בגוף העבודה + 12
עמודים נספחים {אם תחליטו לרכוש את העבודה – שימו לב כי יש להדפיס את תוכן העניינים בנפרד מהעבודה כדי שתהיה התאמה במספרי העמודים, מאחר ואיחדתי את הקבצים לשם העלאת העבודה לאתר (האתר מתיר העלאת קובץ אחד בלבד). תוכן עניינים
ראשי פרקים:                                                                                                                             עמוד
1 .       הקדמה – מבוא -1-2

2 .       סקירה כללית של קבוצות המיעוט בישראל –…3-6
2 .1.    המיעוט הערבי – כללי ..3
2 .2.    הבדואים -4
2 .3.    הדרוזים -.5

3 .       תפרוסת אוכלוסיית המיעוטים בישראל .7-13
3 .1.    האוכלוסייה הערבית – כללי -…9
3 .1.1.
 אזור הגליל –9
3 .1.2.
 אזור המשולש -9
3 .1.3.
 אזור הנגב –10
3 .1.4.
 ערים מעורבות …10
3 .2.    האוכלוסייה הבדואית 11
3 .3.    האוכלוסייה הדרוזית .12

4 .       נתונים ושינויים דמוגרפים, חברתיים וכלכליים -14-22
4 .1.    ריבוי טבעי .14
4 .2.    בריאות -.15
4 .3.    השכלה -.16
4 .4.    עבודה -…17
4 .5.    רמת חיים ..18
4 .6.    התא המשפחתי –19
4 .7.    סיכום ביניים –..20
4 .8.    הגורמים והתמורות להתפתחות החברה הערבית -…21
5.       המדיניות הממשלתית כלפי המיעוטים 23-27
5.1.    חסמי המדיניות כלפי הערבים בישראל -..24
5.1.1.
 אופייה היהודי של המדינה .24
5.1.2.
 חסמים פוליטיים 24
5.1.3.
 ערכים, נורמות, תרבות וחברה –24
5.1.4.
 חסמים מוסדיים 24
5.1.5.
 תקצוב
5 5.1.6.
 הדרג הבירוקראטי –..
5 5.1.7.
 סיכום ביניים –
5 5.2.    השפעת השחקנים המרכזיים בקרב הציבור הערבי על הסרת החסמים -…
5 5.2.1.
 תנועות פוליטיות – חוץ פרלמנטאריות
5 5.2.2.
 ארגוני פעולה כלל ארציים .26
5.2.3.
 הפוליטיקה המוניציפאלית 26
5.2.4.
 המפלגות והפוליטיקה הפרלמנטארית 26
5.3.    סיכום דבר .27

6 .       סכום ומסקנות .28-29
7.       ביבליוגרפיה –30
8 .       נספחים –..1-12
8 .1.    נספח א' -1-6
8 .2.    נספח ב' ..7-10
8 .3.    נספח ג' .11-12

1 . הקדמה – מבוא:
מיעוט בהקשר סוציו-אקונומי מתייחס לטענה כי קבוצות אתניות הנבדלות בשפה, לאום, דת ותרבות הינן כפופות ל"קבוצה הדומיננטית" בחברה הנתונה. המונחים המקובלים בספרות המקצועית להגדרת קבוצת מיעוט הם "קבוצה כפופה / מופלית / מוחלשת". אף על פי כן, בעבודה זו נשתמש במונחים פשוטים יותר של "קבוצת רוב" ו"קבוצת מיעוט" המבטאים מושגים באופן מספרי, מאחר והמונחים הנ"ל שזורים בשפה ובתרבות הישראלית בהקשר הנדרש, דהיינו, מתייחסים למיעוט אתני או סוציו-אקונומי. כל חברה גדולה כוללת מיעוטים אתניים כגון: פליטים, מהגרים או נוודים. קבוצת מיעוט אתני אינה מהווה בהכרח מיעוט המתבטא בכמות מספרית ויכולה להיות מורכבת מקבוצת הרוב בחברה. כך למשל, השחורים תחת משטר האפרטהייד משנת 1948 ועד שנת 1990 בדרום אפריקה, משטר אשר זכה לגינויים הולכים וגוברים מצד הקהילה הבינלאומית כבר משנות ה-60, ברם החזיק מעמד במשך ארבעה עשורים.
מכאן ניתן ללמוד כי החוק הבינלאומי מקנה הגנה על מיעוטים אתניים אך יחד עם זאת מדובר בתהליך ארוך ואיטי. המניע המרכזי להתערבות בינלאומית במקרים הנ"ל הוא הזכות של כל אדם באשר הוא להגדרה עצמית. בקבוצות מיעוט דתיות המצב אינו שונה בהרבה ואף הוא נגזר מעיקרון העל העומד בראש הזכות להגדרה עצמית. כך, לכל אדם עומדת הזכות לבחור את ההשתייכות הדתית שלו, וכן גם לבחור שלא להשתייך לדת כלשהיא (אתיאיזם) או להמיר דתו. יחד עם זאת, קיימות מדינות בעולם אשר חופש בחירה בסיסי זה מופר. כך למשל, השלטון המצרי מחייב את אזרחיו להגדיר דתם באופן רשמי מתוך שלוש דתות אפשרויות בלבד [אסלאם, נצרות או יהדות]. רוב קבוצות המיעוט הדתי בעולם נוטות לשמור בקנאות על המורשת הדתית. יחד עם זאת, במצב שההבדלים אינם בולטים לעין ושונים בצורה קיצונית מבחינה אידיאולוגית, קיימת אפשרות כי קבוצת המיעוט תנסה להיטמע בחברה ע"י הצנעת המנהגים והטכסים ותבקש לקרב את מידת ההשתייכות שלה אל הזהות האתנית של קבוצת הרוב. כך למשל, היהודים הרפורמים בארה"ב אשר הפחיתו מערך הזהות האתנית במטרה לטשטש את התבדלותם מקבוצת הרוב.
בעוד שהיהודים האורתודוכסים שומרים בקנאות על המורשת הדתית.
מאז שנות השבעים שוררת הסכמה רחבה בקרב החוקרים, שגם מדינות דמוקרטיות מפותחות ומבוססות, מתקשות לעיתים לקדם ערכים דמוקרטיים (כגון: רווחה אישית, שוויון הזדמנויות ואיכות חיים סביבתית). ברוב המקרים קשיים אלו מהווים את הפגיעה באוכלוסיית המיעוטים השואפת לשנות את המדיניות המיושמת במדינה, כך שתתאים לדפוסיה, צרכיה ומסורתה. הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וכמדינה יהודית באותה נשימה מציב את המיעוט הערבי בנקודת מוצא מדאיגה, שכן מלבד היותו נחות מבחינה מספרית, הוא נאלץ להתמודד מול מהות וצביון יהודי-ציוני.
בשנים האחרונות, המודעות העצמית בקרב האוכלוסייה הערבית גוברת והצורך שלהם בהגדרת זהותם כפלסטינים עולה. במקביל לכך, ההנהגה הערבית משקיעה מאמצים רבים בהתארגנות ובגיבוש זהות קולקטיבית ויצירת תוכניות פעולה חברתיות פוליטיות במטרה לבסס את מעמדם כפלסטינים בחברה הישראלית. כתוצאה מכך, המאבק מחריף וההידברות בין העמים נהיית נוקשה יותר היות וכל אחד מהצדדים חושש לקיומו. אולם תהליכים אלה, ה"מנכרים" את הערבים מהיהודים ומהמדינה, מתקזזים על-ידי גורמים אחרים, שהבולט ביניהם הוא תהליך הישראליזציה בקרב הערבים, המתבטא בכמה תחומים; הפיכת הערבים לדו-לשוניים ולדו-תרבותיים, קשירת גורלם ועתידם עם גורל המדינה, תלותם החזקה ביתרונות החיים בישראל (אורח חיים מודרני, משטר דמוקרטי יציב, מדינת רווחה המבטיחה הטבות רבות, חסינות מפני השתלטות איסלאמית) והכרה שאין להם אופציה טובה יותר.
דוגמה עתיקת יומין למחלוקות הרבות בין הערבים ליהודים ולסכסוך המתמשך ניתן לראות בכיפת הסלע (בתמונה לעיל)- מבנה מוסלמי ששוכן במרכזו של הר הבית, מעל לאבן השתיה. הכיפה הפכה להיות סמל הלאומיות הערבית הפלסטינית, ותמונתה מתנוססת בבתים ערביים פלסטיניים רבים, וכן על-גבי סמלים של תנועות לאומיות פלסטיניות. במסורת היהודית הבניין נבנה מעל אבן השתיה – אותו סלע שממנו הושתת ונברא העולם. כאן גם, על פי המסורת, התרחשה עקידת יצחק, ומקום כיפת הסלע מזוהה עם החלק הקדוש של בתי המקדש, הראשון והשני. על פי הרדב"ז, על אבן השתיה היה הארון אשר בקודש הקודשים.  במסורת המוסלמית במבנה נשמרו שתי שערות שעל פי האמונה מקורן בזקנו של הנביא מוחמד. הם גם מאמינים כי מכאן עלה מוחמד השמימה. ישנם הטוענים כי בניית הכיפה, הייתה אקט של שליטה כלפי הנוצרים, וישנם הטוענים שהמבנה הוקם על מנת לשמר ולהגן על כיפת הסלע. בכל אופן, מדובר במבנה בעל חשיבות דתית רבה מאוד לשני העמים המבקשים בלעדות עליו.
בראשית העבודה נסקור את אוכלוסיית המיעוט הערבי בישראל, לרבות המגזר הבדואי והמגזר הדרוזי ונגדיר את פיזורה הגיאוגרפי ואת תפרוסתה בשטחי המדינה תוך התייחסות למאפייני הבנייה ולסיבות שהביאו את אוכלוסיית המיעוט לבסס (או לאו) את מעמדם באזורים השונים. בהמשך, נעמוד על השינויים והתמורות החברתיות כלכליות ופוליטיות שחלו בקרב אוכלוסיית המיעוט במדינת ישראל ונבחן מנקודת מבט אובייקטיבית את המדיניות הממשלתית כלפי המיעוט הערבי נתמקד ונשווה בין המציאות בשטח לבין ההלכה הראויה שתהיה במדינה דמוקרטית מבוססת.