השלכות אירועי ספטמבר השחור על זהותה הלאומית של ירדן

מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2007
מספר מילים 3428
מספר מקורות 12

תקציר העבודה

השלכות אירועי ספטמבר השחור על זהותה הלאומית של ירדן מאת:
ת"ז:
מנחה:
תוכן העניינים:
מבוא
______________________________________________עמ' 1
קווים לזהותה הלאומית של ירדן __________________________עמ' 3
השלכות אירועי ספטמבר השחור על זהותה הלאומית של ירדן______עמ' 6
סיכום ומסקנות_______________________________________עמ' 11
ביבליוגרפיה__________________________________________עמ' 12

1 .      מבוא
בספטמבר 1970 הגיע לשיאו המאבק המזוין בין ירדן לבין הכוחות הפלשתינאים שפעלו משטחה. אירועי "ספטמבר השחור" כפי שהם זכורים בתודעת הישראלית, מהווים דוגמא לטיפול אכזרי, אך יעיל בבעיה הפלשתינאית, אולם יותר מכך, יש בהם גם משום נקודת מפנה בהתנהלותה הפנימית והחיצונית של ירדן.
יש להקדים ולהציג את המצב בירדן כפי שעמד קודם לאירועי "ספטמבר השחור".
האוכלוסייה הפלשתינאית היוותה דאז 2/3 מאוכלוסיית ירדן. רוב דמוגראפי זה, נתמך בנוכחות כבדה ומהותית של ארגוני טרור פלשתינאים בשטח ירדן, ששליטתם הכללית בתוך ירדן הייתה במגמת התעצמות תמידית. בפועל, יצרו הארגונים הפלשתינאים בירדן מצב של 'מדינה בתוך מדינה', תוך כרסום מתמיד של ההגמוניה החוסיינית, למשל, נהגו אנשי הארגונים להקים מחסומי דרכים, לגבות מיסים, לעסוק בפעילויות גיוס נרחבות לארגון, ולנוע כשהם חמושים ולבושים במדי הארגון. ניסיונות מוקדמים של המלך חוסיין לרסן את הארגונים הפלשתינאים נחלו כישלון. תחת זאת, המשיכו אלו לבסס את עמדתם בתוך ירדן.
בשנת 1969, למשל, בוצעו 3,170 פעולות נגד ישראל משטח ירדן, ללא כל תיאום מוקדם עם הצבא הירדני. מצבו של חוסיין היה בעייתי. מחד, החלו ארגוני הפדאיון מהווים איום ממשי על המלכות הירדנית, בעודם מפירים בעקביות כל הסכם שהושג בינם לבין הממשל. מאידך, הוגבלו אפשרויות הפעולה שלו על ידי החשש מתגובתן של יתר מדינות ערב, ובעיקר, מצרים. הדברים הגיעו לידי משבר במהלך ספטמבר 1970. ב-1
לספטמבר בוצע ניסיון התנקשות בחייו של חוסיין, וסמוך לאחר מכן, ב-6 לספטמבר נחטפו
3 מטוסים על ידי ארגוני הפדאיון בדרישה לשחרר אסירים פלשתינאים. בו בעת הכריזו הפלשתינאים על אזור אירביד שבצפון ירדן "שטח משוחרר" והכריזו על כוונתם לפצוח ב"מערכה המכרעת", דהיינו, המערכה לשליטה על ירדן. גל המחאה העולמית שנוצר, בשילוב עם שאיפתו של נאצר לקדם את תוכנית רוג'רס, שהייתה אמורה לסיים את מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים וכללה את נסיגת ישראל לקווי 1967, הניחו את הבסיס לנקיטת צעדים תקיפים יותר נגד הארגונים הפלשתינאים.  ב-15 בספטמבר נתקבלה בארמון המלוכה ההחלטה להכות בארגוני הפדאיון. יומיים מאוחר יותר החלה המתקפה הצבאית. ההערכה הירדנית כי ניתן יהיה לסלק את ארגוני הפדאיון מן הערים הגדולות בתוך מספר ימים, הוכיחה את עצמה כאופטימית יתר על המידה.
למרות שהתערבותה הקצרה של סוריה בעימות חוסלה במהירות יחסית, היו האירועים עשויים להסתיים אחרת, לולא פטירתו של נאצר ב-28 לספטמבר. הפלשתינאים מצידם שבו להפר את ההסכמים שגובשו בינם לבין הממשל הירדני, עד לפריצה מחודשת של האלימות בנובמבר
1 970. הפעם, נמשכו העימותים האלימים עד להבסתם המושלמת של הארגונים הפלשתינאים ביולי 1971. בעבודה זו אני מבקש לבחון את הטענה כי יש לראות באירועי "ספטמבר השחור", מלחמת האזרחים הקשה שניטשה בין כוחות פלשתינאים לירדן, משום אירוע מגבש בזהותה הלאומית של ירדן. את שורשי זהותה הלאומית של לבנון ניתן לזהות עוד בתקופה הקולוניאלית, אולם, גם היום, מדובר במדינה מפורזת מבחינה עדתית. משוער כי יש לראות את אירועי ספטמבר השחור כרגע מגדיר בגיבוש הזהות הלאומית הירדנית, שבעקבותיו, מוצבה ירדן כמדינה מבודלת מיתר מעצמות ערב, המאופיינת גם בנכונות לשיתוף פעולה עם ישראל והמערב.