דגם האחריות החברתית מבוסס על הנחת היסוד, לפיה  בין המוסד הפוליטי והתקשורתי מתקיים מתח מובנה ולכן מתוך ריסון עצמי הם מגיעים לפשרה והכרה בזכויות ובחובות אחד של השני. מוסד התקשורת מקבל על עצמו את המחויבות לנהל צנזורה עצמית, ולפעול  תוך כדי הערכה בדבר התוצאות העשויות לנבוע מהמידע המועבר. תמורת נאמנות התקשורת והציפייה ממנה כי תפעל תוך כדי גילוי אחריות חברתית, השלטון מצמצם את הפיקוח על זרימת המידע. במדינת ישראל אומץ דגם האחריות החברתית אך ניתן לראות פעמים רבות כי התקשורת נתקלת בבעיות יישומיות אשר מעמידות אותה בקונפליקט. לעיתים ערכי הדמוקרטיה השונים מתנגשים זה בזה ואינם עולים בקנה אחד עם שיקולי רווחיות ויוקרה אישית. בבסיס הקונפליקט מצויה השאלה מה צריך להיות  גבול  הסיקור התקשורתי. להבהרת הקונפליקט אציג שלושה מקרים: