תוכן עניינים
מבוא:. 4
רקע כללי:. 4
שאלת המחקר:. 5
פרק א': תרבות האינטרנט ומאפייניה. 6
א. מאפייני השיח באינטרנט:. 6
ב. הטוקבק:. 6
במדיניות הפרסום של הודעות טוקבק יש שתי וריאציות:. 7
טוקבק בהשוואה למדור הכתבים למערכת:. 7
ג. הפורום האינטרנטי:. 8
במדיניות העלאת הודעות לפורום יש שלוש וריאציות:. 8
פרק ב': האנונימיות באינטרנט וחשיפתה. 9
א. חופש הביטוי האנונימי:. 9
ב. חשיפת זהות  גולשים (IP) המפרסמים לשון הרע:. 10
1 . הגישה המחמירה – מבחן העבירה הפלילית:. 10
2 . גישת הביניים – מבחן העוולה האזרחית + "דבר מה נוסף":. 12
3 . הגישה המקלה – מבחן העוולה האזרחית:. 12
ג. חשש מפני אפקט מצנן:. 13
ד. חופש הביטוי, אנשי ציבור וחופש הביטוי הפוליטי:. 14
סיכום:. 14
פרק ג': לשון הרע באינטרנט – שיקולי מדיניות. 15
א. החלת חוק איסור לשון הרע על פרסומים באינטרנט:. 15
ב.
מעמדו של הביטוי האינטרנטי: 16
ג. הביטוי האינטרנטי – הבעת דעה ולא קביעת עובדה:. 17
ד. לשון הרע בטוקבקים – האומנם?!. 17
פרק  ד': אחריות ספקי אינטרנט לתוכן תגובות שפורסמו על-ידי צדדים שלישיים. 21
א.
סוגי הספקים: 21
ב.
הטלת אחריות על ספקי שירות אינטרנט מכוח חוק איסור לשון הרע: 21
פרק ה': אחריות ספקי שירות אינטרנט מכוח עוולת הרשלנות.
5 א.
עוולת הרשלנות:
5 ב.
הטלת אחריות על ספקי שירות אינטרנט מכוח עוולת הרשלנות – "המבחן המשולש":
5 סיכום: 27
ג.
שיקולי מדיניות להטלת אחריות על ספקי שירות אינטרנט: 27
אנקדוטות למחשבה : 29
פרק ו': עידן חדש, לקראת החקיקה בישראל. 30 א. הצורך בהסדרת דיני לשון הרע באינטרנט.. 30 ב. הצעת חוק הטוקבקים:. 30 ג. החשש מפני חוק הטוקבקים:. 31
ד. הצעת חוק מסחר אלקטרוני, תשס"ח- 2008:. 32
ה.
ההבדלים בין הצעת חוק הטוקבקים לבין הצעת חוק מסחר אלקטרוני: 34
ו. מגנת צמצום האחריות המוטלת על ספקי שירות אינטרנט:. 35
פרק ז': משפט משווה. 36
פרק ח': סיכום ומסקנות. 42
מקורות:. 43
א. מקורות במשפט בישראל:. 43
ב. מקורות במשפט משווה:. 45
ג. מקורות מהאינטרנט:. 46
            מבוא:
האינטרנט (מִרְשֶתֶת בעברית) היא רשת מחשבים גלובלית, המחברת בין רשתות מחשבים שונות, ומקשרת בין מיליוני מחשבים בכל העולם. האינטרנט הפך בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת, לגורם משמעותי ביותר להתפתחות תרבותית וכלכלית, של העולם כולו, בהיותו כלי המאפשר להעביר נתוני מידע אלקטרוני, ביעילות ובדייקנות על פני מרחבים גיאוגרפיים בלתי מוגבלים. הנגישות הגבוהה לאינטרנט, חוסר הפיקוח על האינטרנט (מצד גורמים שונים) וכך גם היישומים השונים שבו, יוצרים ומאפשרים חופש ביטוי, כמעט ללא גבולות.
"כפי שמכונית אינה "כרכרה ללא סוס" והרדיו אינו "טלגרף ללא חוטים", גם האינטרנט הוא הרבה יותר מאשר "עיתון אלקטרוני". האינטרנט הוא שיח דינמי, מקוון, מבוזר, אינטראקטיבי והיפר-טקסטואלי". השופט רמי אמיר אף תאר את האינטרנט (רשת) כ"ים המידע והרכילות הגלובאלי": "כמעט הכל ניתן למצוא בה, ברשת. זהו ים המידע והרכילות הגלובאלי. אבל אין שם בקרת איכות.
אין שם עורך, ואין מערכת תוכנית. אין שם אתיקה עיתונאית. אין שם רגולציה ממלכתית.
יש שם אנרכיה. כל אחד כותב כפי רצונו. לכן, אין לנאמר שם תהודה ציבורית ומשקל כה רב של אמינות לכאורית, כפי שיש לעיתונות הכתובה והמשודרת".
רקע כללי:
ככלל, כל פעולה שנועדה על מנת להגן על הנפגע ב"זירת" האינטרנט, גובלת בהגבלת עיקרון חופש הביטוי, אשר הוכר, בשורה ארוכה של פסקי-דין, כעיקרון יסוד בשיטתנו, הבא לאפשר ליחיד הגשמה עצמית, ביקור השלטון, סיוע בחשיפת האמת ובחשיפת חילופי דעות שבלעדיהם קשה ליצור משטר דמוקרטי יציב. מבחינה טכנית-טכנולוגית, יכול כל אדם המשתמש באינטרנט, לממש את חופש הביטוי שלו בצורה מלאה ומוחלטת. לחופש הביטוי האינטרנטי שני צדדים: תחילה, חופש הביטוי הנתון לכל אדם להשמיע דבריו ולהשפיע, שנית, חופש הביטוי כחופש המעניק גישה למידע, שאדם מעוניין להיחשף אליו. מחופש הביטוי, נגזר גם זכותו של הציבור לדעת ולהיחשף למידע שמעניין אותו. בשל מאפיינים אלו, יש הרואים את האינטרנט כ"כיכר עיר" מודרנית, היוצרת מרחב ציבורי וירטואלי, בו יכול כל פרט ליטול חלק בשיח הציבורי.
יש לציין כי, חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. עם זאת, ככל ערך אנושי וחברתי, חופש הביטוי אינו יחידי ואינו מוחלט (גם לא במדינה דמוקרטית). במקרים מסוימים חופש הביטוי עלול להתנגש עם זכויות ואינטרסים אחרים, כך למשל הגנה על שמו הטוב של האדם. שמו הטוב של האדם אינו מושג חדש, וניתן למצוא משפטים מוכרים שהכירו בזכותו של האדם לשמו הטוב, כבר במשפט העברי: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים", "טוב שם משמן טוב". בפסק הדין בעניין סנש, ציין השופט חשין כי: "כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו – למצער – כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו – שלא יפגעו בו – כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת-הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף".
ההתנגשות הנוצרת בין שתי זכויות אלו גורמת למתח תמידי, שיש צורך באיזונו, כדי להימנע ממצב של הגנה יתרה לחופש הביטוי על חשבון שמו הטוב של האדם. המלומד שנהר מסביר בספרו כי דיני לשון הרע עוצבו לצורך מציאת איזונים בין הערכים המתנגשים, ולאזן ביניהם בנקודת החיכוך. שאלת המחקר:
מעבר לאינפורמציה המצויה ברחבי באינטרנט, קיימים גם אתרים בהם נמצאים פרסומים משמיצים/פוגעים אודות אנשים שונים, שיוצריהם אינם ספקי האינטרנט, אלא צד שלישי כגון: משתתפי פורומים, בלוגים, צ'אטים וטוקבקיסטים. כשפרסומים משמיצים עולים ברחבי האינטרנט, באופן בלתי מזהה (אנונימי), אזי קיים קושי ממשי לנפגע, לאתר את יוצריהם. השאלה הנשאלת היא, כיצד יוכל אדם מושמץ/פגוע למנוע המשך פרסום תכנים משמיצים/פוגעים נגדו (איך יוכל לפעול נגדם)?
האם הוא יוכל לתבוע את האתר בו מתפרסם הפרסום או את ספק שירות האינטרנט כאחראים על התכנים המשמיצים? האם ההקבלה בין העולם "האמיתי" לעולם "האינטרנטי" משליך גם לגבי החוק והפסיקה הקיימים? האם סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, המטיל אחריות על עיתון המפרסם דברי לשון הרע, חל גם על אתרי אינטרנט או ספקי שירות אינטרנט המפרסמים תכנים משמיצים? אם כן, האם בכלל ראוי להטיל על אתר אינטרנט הנותן במה לפרסום טוקבקים ("תגובונים"), אחריות בגין פרסום לשון הרע שנעשה על-ידי צדדים שלישיים ("גולשים")? שאלות אלו ידונו בהמשך סמינריון זה, בראיית המשפט הישראלי ובסקירת שיטות משפט זרות.