עבודה בדיני קיניין- "תחרות זכויות" –.. ניתן לטעון לפי סעיף 3(4) החל לעניין אכיפת זכותו של הקונה הראשון כלפי המוכר- קובע שניתן יהא להתחשב בשיקולי הצדק של הצדדים לחוזה, יחד עם זאת, לא ניתן יהא להתחשב בשיקולי הצדק של הקונה השני, שכן התחשבות זו תעמוד בסתירה לתוצאה המתבקשת מהפעלת ההוראה המהותית הקבועה בסעיף 9, מכאן, שזכותו של הקונה הראשון- שאכן כתב הערת אזהרה כמתבקש- לאכיפת זכותו כלפי המוכר קיימת, אף אם שיקולי צדק תומכים בזכותו של הקונה השני.  זכותו של קונה ראשון הזוכה לעדיפות מכוח הוראת סעיף 9 הנ"ל, עומד לו לא רק כלפי המוכר – אלא כלפי הקונה השני ובגין הפרתה זכאי הקונה הראשון לקבל אכיפה כלפי הקונה השני .
התנהגותו של הקונה השני עשוייה להיות רלוונטית הן לעניין הקש"ס הסיבתי משפטי הנדרש לביסוס עוולת הרשלנות כלפיו והן לעניין אשם תורם מצידו- ובהקשר למקרנו- בכך שהקונה השני לא רשם הערה.
סיבה נוספת לכך שיש להעדיף את הקונה הראשון היא: כוון ששילם את כמעט מלוא הסכום (80%), סכום גבוה יותר מאשר שילם הקונה השני.
מצד שני – ניתן לומר שיש להעדיף את הקונה השני, שהרי לפי פס"ד גנז, הקובע מכוח סעיף 9 כי ניתנת בתנאים מסוימים זכות (עדיפה) לבעל העסקה הראשונה ובתנאים אחרים הזכות ניתנת לבעל העסקה השניה, על הפעלתן של שתי הזכויות הללו, חל עיקרון תוה"ל.
סע' 9 אינו עומד בבדידותו אלא הוא חלק ממערך נורמטיבי כולל המורכב מדוקטרינות כלליות (כגון: רשלנות, תו"ל וכיו"ב), תוה"ל דורש כי מי שהתחייבו כלפיו עסקה במקרקעין, יעשה ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה על דבר עסקה שנעשתה בפנקסי המקרקעין ובכך הוא לא רק מגן על האינטרס העצמי שלו -..