בח"י חופש העיסוק,  קיימת פסקת התגברות אשר החוק יכול לעמוד בה, אך לכך תעשה בחינה רחבה בהמשך, באשר לח"י כבוד האדם וחירותו, לא קיימת פסקת התגברות ועל כן לא ניתן לפגוע בח"י כבוד האדם, כאשר הפגיעה לא עומדת בפסקת ההגבלה. מהכלל אל הפרט:
החוק הועבר בכנסת ברוב של 61 ח"כים, בשעת חירום, בעקבות לחימה. לפי סעיף 6
לח"י: חופש העיסוק, אין בכוחן של תקנות חירום לפגוע בחוק. כלומר על-אף העת בו ניתן החוק עדין עליו לעמוד בפסקת ההגבלה. באשר לח"י כבוד האדם מותרת פגיעה בשעת חירום. סעיף 2 לחוק מציין-"חוק זה נחקק על האף האמור בכל דין", משמעות הדברים שגם אם יימצא החוק כפוגע בח"י חופש העיסוק, מאחר ויש את הסייג בסעיף, בהמ"ש לא יכול לבטלו אם יימצא שהפגיעה היא רק בחופש העיסוק והחוק יפקע רק בתום 4 שנים בכפוף לכתוב בסעיף 8. אך, אם החוק יעמוד בסתירה לח"י כבוד האדם יוכל בהמ"ש לבטל את החוק. עם חקיקתם של ח"י, נמנע המחוקק מקביעת הוראה מפורשת בדבר תרופה חוקתית בגין הפרתם של חוקי היסוד. אף-על-פי-כן, הכיר השופט ברק בסמכות שיפוטית לשיטתו, הכוללת ביקורת שיפוטית חוקתית ולה מספר שלבי בחינה: השלב המקדמי, האם החוק הוא חוק מאוחר או מוקדם לח"י. החוק הוא מאוחר יותר ולכן לא מוגן ע"י פסקת שימור הדינים.