האנושות מאופיינת בעיקר באמצעות השפה והיכולת לתקשר ברמה גבוהה ועמוקה יותר מאשר שאר בעלי החיים, ודבר זה הוא אשר מכונן את התרבות. התפתחות הכתב בחברה האנושית אפשר לנתק את החיבור בזמן ובמקום בין מוענים לנמענים, חיבור שהווה תנאי יסודי לתקשורת אנושית בעידן האוראלי. (Jones, 2002). ההתפתחות התרבותית של הכתב והפיכתו לפופולארי הגיעה עם המצאת הדפוס במאה ה-15. לדברי אייזנשטיין, ההיסטוריה של הדפוס היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הכללית של התרבות. היא טוענת כי לפני הדפוס, החברה הייתה ייצור כלאיים, המשלב בין תרבות אוראלית לתרבות אוריינית. טכנולוגיית הדפוס, בשילוב אמצעי התחבורה שהתפתחו באותה תקופה, אפשר הפצה של עותקים רבים במרחבים עצומים ובזמן קצר והפך את הטקסט הכתוב לאמצעי תקשורת להמונים. (איזנשטיין, 1991/1995). במאות ה-17 וה-18 התפתח במערב מרחב ציבורי.
החברה עברה התמסחרות ונשלטה בידי כלכלת שוק, כמו גם נעשתה עירונית יותר. במקביל לעיתונים, צצו ספריות, בתי קפה ומועדוני חברים. הפטרונות התרבותית החלה לשקוע ואמנות וספרות הפכו מיצירות למוצרים. (Carr, 1992). הצעדים המשמעותיים הבאים בהתפתחות תרבות ההמונים במערב התרחשו בשנות ה-40 של המאה ה-19, עם פיתוח הצילום והטלגרף, וכן, הופעת האלחוט בשנות ה-70 של אותה מאה, אשר הפך בראשית המאה ה-20 לרדיו, המשדר לציבור רחב. (בלונדהיים –