מבוא:
החברה הישראלית הנה חברה מרובת שסעים. שסע עדתי, שסע מעמדי, שסע אידיאולוגי-פוליטי, שסע לאומי ושסע דתי, מתקיימים כולם במדינת ישראל. המושג "שסע" מתכוון לפילוג, פיצול והיווצרות מתחים, קיטוב ואף עוינות בין קבוצות שונות. כשהחברה אינה מצליחה למתן את החיכוך בין הפלגים, יכולה להיגרם פגיעה בלכידות החברתית והמצב עלול לגרום לקרע בעם. דבר זה יכול לאיים על יציבותה של הדמוקרטיה ולעיתים גם על קיומה של מדינה (סמוחה, 1993 ).
בעבודתי זו אתייחס לסיבות להיווצרותן של "חברה צבאית" ו"חברה אזרחית" בישראל על-ידי מתן הסברים היסטוריים לתופעות תוך התבססות על עובדות קיימות הלקוחות ממאמרים שנכתבו בנושא, הרצאות הקורס של ד"ר דודי מקלברג ובין היתר אתמקד במאמרו של אורי בן אליעזר – "החברה הצבאית והחברה האזרחית בישראל" (גילויים של אנטי-מיליטריזם ונאו-מיליטריזם בעידן פוסט-הגמוני). אעמוד על השסע שנוצר כתוצאה מקיומן של שתי החברות הללו, זאת תוך מתן ביקורת ודיון מעמיק בנושא. במהלך הדיון אתייחס למעמדו של הצבא בפוליטיקה ובחברה הישראלית מתקופת קום המדינה ועד עכשיו ואף אציין את הנקודות בהן התחוללו השינויים שהביאו למצב החדש שקיים גם כיום. (כל זאת תוך הבחנה בין מה שהיה פעם למה שקורה היום ומדוע בכלל השתנו הדברים. אתייחס למצב החדש ולגורמים להיווצרותו ואעמוד על יתרונותיו וחסרונותיו התואמים למדינת ישראל כיום.) טענתי היא שאכן נוצר שסע עם היווצרות שתי החברות בישראל והתהוותן, אך השסע הזה משתלב לדעתי עם שסעים אחרים שמתקיימים זה מכבר בחברה הישראלית (אפרט בהמשך) ואינו שסע חדש. הוא הדגיש את קיומם של השסעים הקיימים ובפרט את השסע הלאומי והאידיאולוגי-פוליטי ואף החריף אותם אך לא יצר שסע חדש.