יישוב סכסוכים בדרכי שלום במשפט הבינלאומי חלק א':  מרבית ממדינות העולם שרויות רוב הזמן במצבי סכסוכים מסוגים שונים מול המדינות האחרות.
בין מדינות ישנו מגע מדיני, כלכלי, חברתי וכמו כן גם מגע משפטי, מתפתחים ניגודי אינטרסים היוצרים חילוקי דעות בין המדינות השונות. אופי הסכסוכים הינו מגוון  ונוגע במספר רב של תחומים (כגון: טריטוריה,סחר, נושאים פלילים, זכויות, דיפלומטיה וכו'.) סכסוכים אלו שומא עלינו ליישב. על דרכי היישוב ופתרון הסכסוכים בין במדינות אדון בעבודתי.        
1 . משא ומתן: סעיף 33 למגילת האו"ם מפרט את הדרכים לישוב סכסוכים בין מדינות. ברוב המקרים מדינות נמנעות מלערב צד שלישי ומעדיפות להגיע להסכמה שמקובלת עליהן מבלי לצאת מגבולות שני הצדדים. תהליך המשא ומתן יכול להיות דו צדדי או רב צדדי (כדוגמת עצרת האו"ם) סעיף 2 (3)(4) למגילת האו"ם מחייב  את חברות האו"ם לפתור את סכסוכיהן בדרכי שלום. כוח צבאי  אינו תמיד יכול להשיג את יעדי המדינה החזקה, שימוש בכוח שלא למטרת הגנה עצמית הוא עבירה על המשפט הבינ"ל. והמדינות רוצות להימנע מתגובה בינלאומית עוינת.
2. שירותים טובים: פניה לגורמי צד שלישי כדי שיעזור בניהול המו"מ, דוגמא לכך היא שיחות אוסלו בין ישראל ואש"ף שנוהלו ע"י ממשלת נורווגיה שאפשרה לצדדים להיפגש  בחשאיות.
3. תיווך: גורם שלישי מסייע מהותית לצדדים. הגורם השלישי יכול להיות אדם, ארגון (כגון או"ם או הצלב האדום) או מדינה. תיווך מתבצע באורח לא פורמאלי וללא כללים פרוצדוראליים. הוא נעשה בחשאיות ולא בפומביות. למקרה שבו מדינה היא המתווכת  זה בשנת 1980 בפרשת החטופים בה אלג'יריה תיווכה בין איראן לארה"ב. למדינות ניתנת הזכות שלא לשתף פעולה עם המתווך (לדוגמא בריטניה דחתה את הצעת התיווך של מזכ"ל האו"ם בנוגע לצפון אירלנד).
4. פישור:נעשה ע"י ועדה –