תקציר- אתגר התקשורת במלחמת לבנון השנייה שאלת המחקר: האם התקשורת נקטה בגישה "ציתנית" ו"מרוסנת" בסיקור מלחמת לבנון השנייה, והאם זה תרם לאינטרס הלאומי הישראלי?
בפרוץ הקרבות ביולי
2 006 ישראל עמדה בנקודת הזינוק לקראת מלחמה אשר לא הייתה אמורה לרקום עור וגידים ולהתפתח למפלצת מלחמה אימתנית. מלחמה זו לצד כשליה המדיניים והביטחוניים, חשפה באופן גלוי את "הקונטרסטים" הפנימיים אשר בעבעו לאורך ההיסטוריה בבטן האדמה בין חופש הביטוי לבין האינטרס הלאומי והתקשורת. עם דהירתה של החברה המערבית על גל המודרניזציה, אף התקשורת לא נשארה מאחור ונראה כי היא צברה עוצמות וכלים חדשים המסייעים לה לעמוד על המשמר בהגנתה על הדמוקרטיה. חרף זאת, אמצעי התקשורת במלחמת לבנון השנייה הוכיחו תמיכה גורפת במלחמה, לצד היעדר ביקורתיות וספקנות אשר יצרו בציבור מאין "מצג שווא" של בהירות ותכליתיות. התקשורת הואשמה על ידי חוגים נרחבים של הציבור, האקדמיה, הפוליטיקה, והצבא בשורה של טעויות, כישלונות ומחדלים, אך מעל לכל בלטה אדישותה וצייתנותה לממסד. ההנחה כי העיתונאים קרועים בין שתי שאיפות סותרות- "הרצון המקצועי לאובייקטיביות והשאיפה הלאומית לסולידאריות" תרמה רבות להתבצרותה של התקשורת בעמדותיו של הדרג המדיני והצבאי. למעשה, אנשי התקשורת אשר שורשיהם מגיעים מהקהילה הציבורית, רואים עצמם כשותפים פעילים לשליחות לאומית בהבניית ערכי היסוד של המדינה, ועל כן מאמצים לרוב בעתות משבר ומלחמה דפוס של סולידריות ולגיטימיות כלפי החלטות הממשלה. בעבודה זו אחתור למצוא מענה מקיף לשאלה- האם התקשורת נקטה בגישה "ציתנית" ו"מרוסנת" בסיקור מלחמת לבנון השנייה, והאם זה תרם לאינטרס הלאומי הישראלי? שאלה זו מעגנת בחובה שאלות ערכיות רבות לצד מערכת של בלמים ואיזונים מסועפת. העובדה כי הביטחון והאינטרס הלאומי של מדינת ישראל עוצב לאורך השנים על ידי התהוות הזיכרון הקולקטיבי של אומה אשר חוותה טראומות היסטוריות חסרות תקדים, עתידה להצביע על המורכבות הסוציו-פסיכולוגית של הנושא אשר מנחה אותנו להתבונן על המלחמה והתקשורת מתוך הקשר רחב יותר. בניסיון לאתר את נוסחת האיזון שבין חופש הביטוי של העיתונאי לבין שמירה על האינטרס הלאומי, ניתן ללמוד רבות על שלל גווניהם של העקרונות המנחים את כלי התקשורת בשלב המיסגור והעריכה. בנוסף, מלחמת לבנון בקיץ 2006, נתפסה כמאבק על אינטרס לאומי קיומי, הנולד מתוך הצורך להגן על המדינה ולהבטיח את ביטחונה והמשך קיומה. ולמרות שבפני התקשורת קיימים כל האמצעים הדמוקרטים על מנת לשמש כאופוזיציה גלויה למלחמות, במצב משברי נגלה כי קולה לעיתים הופך להיות "אילם", מרוסן וצייתני יותר, מתוך רצון ממשי להגן על טובת המדינה.  מצד שני, הסיקור התקשורתי כפוף לעיתים לנטייה של השלטון להשלטת קונצנזוס במשטרים דמוקרטים למען כינון הסדר הפנימי בעם וקבלת לגיטימציה להמשך ניהול המלחמה. משתנים אלו ואחרים השפיעו על הביקורת שהושמעה כלפי התקשורת על כך שלא ביטאה טון משלה במלחמה ואף נתפסה כנגררת אחר התלהמותו של הציבור והצבא.
בפרק 1, אסקור את הרקע התאורטי והמשפטי של חופש הביטוי אל מול ביטחון המדינה המשתקף דרך גילגוליו של חופש הביטוי והעיתונות במערכת המשפט הישראלית. כל זה מתוך התיחסות למציאת נוסחת האיזון אשר תגשר בין האינטרסים.
כמו כן, אדון ואתיחס ל”מבחן הודאות הקרובה” ול”מבחן הסכנה הברורה והמיידית”, אשר מנסים להכריע בשאלות ערכיות אלה.  בהמשך הפרק אגדיר מהו ביטחון לאומי לעומת אינטרס לאומי במטרה להבין את מלחמת לבנון השנייה מתוך הקשר רחב יותר במיצוי האיטרס הלאומי שעליו מנסים לגונן וחשיבותו להיותנו "אומה במצור".
בפרק 2, אדגים את ההתפתחות של התקשורת לאור ההיסטוריה של ישראל ולאור תכתיביה הלאומיים, הנובעים לעיתים מהנטייה לקונצנזוס במלחמות, במשטרים דמוקרטים. העובדה כי קונצנזוס לגבי הפעלת כוח צבאי מעניק לממשל תחושה של לגיטימציה ברורה לנהל את המלחמה, יכולה להעיד על המניעים של השלטון לגבש הן את התקשורת סביב ערכים אלו והן את הציבור הרחב. לקראת סוף הפרק אציג נקודות השוואה בין מלחמת לבנון ב-2006 לבין מלחמת עזה ב-2009 מתוך ניסיון לזהות מאפיינים דומים ושונים בין המלחמות והפקת לקחים ומסקנות בסיקורה את המלחמות הבאות. הקשרים אלו אמורים לחשוף את מניעיה ההיסטורים של התקשורת אשר מנחים אותה מזה שנים, ואשר תרמו להתהוותה כתקשורת מודרנית ועצמאית אשר בידיה כלים לחולל שינויים ולהכריע במלחמות.
בפרק 3, אבחן את טיעוניהם של הגורמים הפוליטיים, האקדמיים, החברתיים והצבאיים, אשר האשימו את התקשורת במחדלים שונים במלחמה, לאור תפקידה החברתי כ"זירה להבניית המיתוסים של המציאות". במהלך הפרק אציג את הקונפליקט הערכי אשר בו מצויים העיתונאים, מתוך ניסיון לשקף את מגוון המניעים של התקשורת. בנוסף, אסקור את גישתם של מובילי השיח הציבורי הביקורתי ואעלה את השורשים לדרישתם לחקירת התקשורת לאור מחדליה במלחמה. בהמשך אסביר שהעובדה כי לא נעשה די למען קביעת אסטרטגית הסברה אחידה ברמה הלאומית (מתוך דו"ח מבקר המדינה), יכולה להצביע על חלק מהבעיתיות של התקשורת בהבנית קו הסברה אחיד, אשר עתיד לתרום לאינטרס הלאומי של ישראל. לקראת סוף הפרק אעלה את מסקנותיה של הוועדה לקביעת כללי אתיקה לעיתונות בימי לחימה של מועצת העיתונות, בנוגע לאופן התנהלותה של התקשורת במלחמת לבנון לצד שאלות מהותיות באשר למיהו עיתונאי? וכיצד עליו לדווח בעידן המודרני?
בפרק 4, אסכם את הטון העולה מתוך מהדורות החדשות בעת המלחמה, עם ניסיון להבין את הקו המנחה בהבניית השיח של הסיקור התקשורתי. בנוסף אתיחס לעיקרי הביקורת מצד מבקר המדינה לאופן התנהלותה של התקשורת ומסקנותיו העיקריות העולות מהדו"ח. פן נוסף אשר אנסה להאיר את עיני הקוראים בו, הוא התופעה של האשמת התקשורת כשליח אשר בפיו חדשות רעות, הנתפס לרוב כמאין "נביא זעם". תופעה זו מאירה את התקשורת באור של קורבן אשר הפך בין לילה ל"שעיר לעזעזעל" הלאומי- גישה אשר מנסה לאזן את גל הביקורת כלפי התקשורת לצד היותה קורבן של נסיבות. החלק האחרון של הפרק יעסוק בהטלת האשם בממסד, אשר בעיניי הציבור התקשורת הינה חלק אינטגרלי ממנו ומהממלכתיות המהווה את סמלו של הקונצנזוס והאחדות הלאומית.
לאור ארבעת הפרקים אנסה להתוות את חוט השני בין הטיעונים השונים אשר הוצגו כלפי התקשורת, מתוך ראייה רחבה ורב מימדית על הנסיבות ההיוליות אשר הכתיבו לעיתים את דפוסיה במלחמה. העובדה כי התקשורת נושאת על גבה אחריות לאומית, לדווח בשם חוק חופש המידע את הלך הרוחות בעם ובממשלה הן בעתות שלום והן בעתות מלחמה, יכולה לנבא על ההסתעפויות הערכיות והמקצועיות המורכבות הצפויות לה מתוקף תפקידה זה. מטרתה של עבודה זו אם כן, לחקור ולחתור לעומקה של התנהגותה של התקשורת המודרנית בעת מצב משברי בכלל, אשר עתיד לנבא ולהסביר את שורשי מניעיה  ואופן סיקורה במלחמת לבנון ב-2006 בפרט.
תוכן עיניינים עמוד 1   תודות עמוד 2-4   מבוא
פרק 1- רקע תיאורטי עמוד 5-7   1.1 – חופש העיתונות אל מול ביטחון המדינה עמוד  7-9 
1 .2 – ביטחון ואינטרס לאומי פרק 2- רקע היסטורי עמוד 10-12   2.1 – קונצנזוס במלחמות ומקומו במלחמת לבנון השנייה עמוד 12-13   2.2 – תמורות היסטוריות- התקשורת במלחמות ישראל עמוד 13-14   2.3 – השוואה- מלחמת עזה- 2009, ומלחמת לבנון- 2006
פרק 3- "אני מאשים" כלפי התקשורת עמוד 15-17  3.1 – תפקידה של התקשורת והביקורת כלפיה עמוד 18   3.2 – מובילי שיח ציבורי ביקורתי עמוד 19   3.3 – תוצאות הסקרים שלאחר המלחמה עמוד 20-22  3.4 – התקשורת בראי הדמוקרטיה פרק 4- ישראל חוקרת את התקשורת עמוד 23  4.1 – מבט מעמיק אל תוך מהדורות החדשות עמוד 24  4.2 – התקשורת על פי דו"ח מבקר המדינה עמוד
5   4.3 – "האשמת השליח" עמוד 26-27  4.4 – "אפקט ההילה"- הטלת האשם בממסד עמוד 28-30   סיכום עמוד 31-35  ביבליוגרפיה עמוד 36-45  נספחים 1- ראיון עם מר יזהר באר, 2- נספחים כללי