בתקופת הרנסאנס היתה קיימת סינרגיה מאוד חזקה בין ציור פיסול ואדריכלות. אותם עקרונות מכוללים ואותה השקפות עולם התופסת את גוף האדם כיצר הבורא עוברים כחוט השני בכל שלושת האמנויות. לא ניתן להבין את יחסי הגומלין בין גוף האדם לסביבתו האדריכלית מבלי להבין את תפיסתם של אומני הרנסאנס את התגלמותו הפיזית של האדם ביצירותיהם.
              הציור והפיסול ברנסאנס התאפינו בגישות הנאמנות לחיים;  פרוש מדויק ביותר של רגשות ותנוחות של דמויות והשאיפה התמידית להעתקת הטבע בדרך ריאליסטית יותר-..
כפי שנאמר להעיל השקפותיו של קופרניקוס ביחד עם גילויים של ארצות חדשות הביאו לתפיסה חדשה למהות האדם ביקום, למורכבות הטבע וליחס בינהם. בעוד שבציור הרנסאנס הגוף האנושי שיחק תפקיד מרכזי בציורי המאה ה-17 ניתן לראות את גוף האדם כדמות קטנה המוקפת בטבע באפן הרמוני ושלם. אלמנט בודד זה מדגים באופן מובהק מודעות חדשה לגבי מערכת היחסים בין האדם ביחס לסביבתו.
אצל אמני הבארוק הפכה התנועה מאמצעי לתכלית-..
תוכנן עניינים
·           מבוא
·           הרקע לרנסאנס                  תפיסת גוף האדם באמנות הרנסאנס                  היחס בין גוף האדם לאדריכלות הרנסאנס ·           המנייריזם כשינוי מחשבתי-תפיסתו של מיכאלאנג'לו ·           הרקע לבארוק                תפיסת גוף האדם באמנות הבארוק                  היחס בין גוף האדם לאדריכלות הבארוק ·           סיכום- השוואה בין שתי התפיסות ·           בבליוגרפיה