עבודה זו עוסק ת בעקרונות העיסוק ברפואה המונעת במשנת הרמב"ם

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2008
מספר מקורות 20

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא. 3
1 . תולדות הרמב"ם.. 5
2 . עקרונות הרפואה בתקופת הרמב"ם.. 9
2 .1. חכמת הרפואה בזמנו של הרמב"ם.. 9
2 .2. עקרונות הרפואה של הרמב"ם.. 11
2 .3. התייחסותו של הרמב"ם למלאכת הרפואה. 13
3 . הרפואה המונעת על פי הרמב"ם.. 15
3 .1. עקרון הרפואה המונעת. 15
3 .2. הרפואה המונעת בימינו 18
סיכום.. 22
ביבליוגרפיה. 23
מבוא
אומנות הריפוי נהנתה מפופולאריות רבה בחברה הנוצרית של אירופה המערבית בימי-הביניים. הספרות הרבנית של ימי-הביניים כוללת מגוון של ז'אנרים ספרותיים; מקורות דת מובהקים כמו פרשנות, הלכה וספרות 'שאלות ותשובות', וגם חומר רפואי שנכתב על ידי אנשי דת יהודיים.
הרפואה הערבית הקדומה פרחה בעיקר בין המאה השביעית לספירה לבין המאה האחת עשרה. רפואה זו הושפעה רבות מכתבים עתיקים ומהרפואה של מסופוטמיה, יוון ואפילו הודו. הסוחרים הערבים היו אלה שבאו במגע עם הודו המרוחקת והאקזוטית, והביאו משם גם את תרבות הרפואה הצמחית ההודית (שאטין-רייך, 2000). עד עצם היום הזה מקובלים עקרונות הרפואה הצמחית הזו של הרופאים הערבים הקדומים על מאות אלפי אנשים בצפון ­אפריקה, אירופה ואסיה. הרפואה הערבית הזאת השתמשה אמנם בכל המסורות שנזכרו למעלה, אך הוסיפה גם צמחים חדשים שנמצאו בארצות ערב ושמשו כצמחי רפואה בארצות אלה. בימי הביניים הפרידו הערבים בין מקצוע הרוקחות והרפואה, והיה נהוג אצלם שהרופא רושם את המרשם והרוקח הוא זה שמביא את חומרי הגלם, בעיקר צמחים, ורוקח מהם את התרופה לפי הוראות הרופא.
הרופאים הערבים המפורסמים ביותר הם: אבן-­סינא (980-1037) שספרו על הרפואה, גם הצמחית, שמש בזמנו ספר יסוד בבתי­ ספר לרפואה. הוא כתב ספר רפואה, שהסתמך על ספריהם של גלינוס ודיוסקורידס, שהתפרסם בעיקר בגלל היותו מסודר בסדר אלפביתי, וכן בגלל שנתן את שמות הצמחים והרפואות בשפות שונות ­ מה שהפך אותו לכלי עזר ראשון במעלה בחקר השוואתי של זיהוי צמחי רפואה. רופא יהודי ידוע מאוד הוא, כמובן, הרמב"ם (1240-1134) שהיה גם רופא ידוע בזמנו ופרסם מספר ספרי רפואה ("ספר הקצרת", "סמי המוות", "שמות הרפואות").
בספרים אלה מופיעים מאות צמחים, שהרמב"ם יחס להם תכונות רפואיות. בימי הביניים שלטה האמונה הנוצרית ברפואה, ולכן נעצרה התפתחות הרפואה בכלל, ורפואת הצמחים בפרט.
רפואה זו נשתמרה בעיקר במנזרים, שם גידלו הנזירים את הצמחים, ייבשו אותם, הפיקו מהם את התרופות לפי הכתוב בספרים היווניים והרומיים העתיקים, שהם נהגו לתרגם לשפות האירופיות השונות. בקורדובה, עיר הולדתו של הרמב"ם, העמיד האמיר, אל רחמן השלישי, בית מדרש עליון לחכמת הרפואה יחד עם הספריה הגדולה בת מאתיים ועשרים וחמישה אלף ספרים. קורדובה הייתה אז עיר גדולה בת חצי מליון תושבים. אלה היו זמנים של פריחת החכמה בין הערבים ואילו בארצות שבהן שלטה השפה הלטינית כמעט ולא היו ספריות גדולות (שחר, 1985).
הפרסום של מוסדות ערביים אלו משך את המוסלמים, היהודים והנוצרים מכל התבל.
בתקופה זו הרופאים היהודים יצא שמם לפניהם והם שימשו את המלכים במקומות רבים.
רופאים יהודים נוספים הם "אסף" הרפואה שקדם לו. מרבית החוקרים טוענים שאסף כתב את הספר "ספר הרפואות" במאה השמונה בה כתובה שבועת הרופאים היהודים. וכן יצחק שאולי שחי במאה העשירית וכתב ספרים שתורגמו ללטינית.
הרמב"ם הכיר את ספריו ונעזר בהם (קרייזמן, תשכ"א). בעבודה זאת אבחן את עקרונות הרפואה המונעת של הרמב"ם והשלכותיהם על הרפואה המונעת של ימינו.