מבוא
השפה היא אולי הדבר המובהק ביותר המייחד את בני האדם מבעלי החיים. בין יונקים קיימת תקשורת אך זאת משמשת בעיקר לשליטה על התנהגות הזולת. רק בני אנוש משתמשים בסימבולים קונבנציונלים לא רק כדי לשלוט אלא גם כדי להגיע למצב מנטלי משותף. הבסיס הגנטי ללשון הוא היכולת האנושית להכיר את הזולת כסוכן מנטלי. תאוריית ה-mind  באה להסביר את יכולת ההבנה של הפרט לאמונות ורצונות של הזולת. בשנות ה-50 התחילה המהפכה החומסקיינית שנגעה בתחומי הלשון, בלשנות, פילוסופיה ופסיכולוגיה. חומסקי טען כי למרות השוני בין השפות בעולם במבנה העומק של כולן קיים בסיס אוניברסלי והסטרוקטורות לשפה הן קוגניטיביות ביולוגיות. מהפכה זו יצרה שתי עמדות מובחנות זו מזו: מצד אחד ניצבים בעלי תאוריית המודולריות, המייחסים מולדות ליכולות ליצור קשר ולהבין את הזולת כבעל מצבים מנטליים. מולם ניצבים הקונסטרוקטיבסטים שמייחסים לאינטרקציות החברתיות ולגורם הסביבתי את התפקיד העיקרי ביצירת היכולות הללו. הקונסטרקטיבסטים, המניחים שתאוריית ה- mind נבנית על ידי אינטרקציות חברתיות, חייבים לשאול מהי תפקידה של השפה בפיתוח TOM.
הן אסטינגטון וביירד והן האריס במאמריהם מנסים לבדוק אספקטים שונים של השפעת השפה על התפתחות TOM בקרב ילדים. כיאה לקונסטרוקטיבסטים המחקרים שלהם מתמקדים בסיטואציות חברתיות וניסיון לגזור מהן השפעה על ה-mind ולא בתאוריות של תהליכי הבשלה.