תקציר העבודה :
"מפת-הדרכים" היא תוכנית שלום  בינלאומית  המבוססת על פתרון הסכסוך הישראלי- פלשתיני על בסיס שתי מדינות  לשני עמים, פלשתינית ויהודית. התוכנית עוצבה על  ידי ה "קרווטאט" שמורכב מארצות הברית,רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי בשיתוף נציגים ישראלים ופלשתינים.
המפה מתבססת על חזונו של הנשיא האמריקאי  ג'ורג' בוש , כאשר התגלה זה בנאומו עוד ב-02624 :
               "דברים חייבים להשתנות במזרח-התיכון,זה דבר לא נתפס שהפלשתינים                   יחיו בכיבוש ובעליבות כזו…
והאזרחים הישראלים ימשיכו להיות                  קורבנות של טרוריסטים … החזון שלי הוא שתי מדינות שחיות זו לצד זו                  בשלום וביטחון…"                                                        ( (Bush, 2462
"מפת-הדרכים" עצמה מחולקת לשלושה שלבים:
א.   הפסקת הטרור והאלימות ,נרמול חיי הפלשתינאים והישראלים.
ב.    תקופת מעבר בה יתמקדו המאמצים לכונן מדינה פלשתינאית עצמאית  עם גבולות זמניים ורפורמה במוסדותיהם. ג.     שלב של הסכם קבע וסיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני ,בשנת 2004-2005 .
כאשר תתקיים לה ועידה בינלאומית מיוחדת על מנת להתחיל באופן רשמי , פעיל וממושך  בתהליך שיביא לסיומו של הסכסוך רב השנים בין הישראלים לפלשתינים.
העבודה באה לדון  בצד הביטחוני של "מפת הדרכים"  ואכן נראה כי הדיון הציבורי לגבי "מפת הדרכים" הינו מורכב, הדעות מנותבות הנה והנה ,אם בנוגע לביטחון המדינה ,אם בנוגע לאידיאולוגיה על ארץ-ישראל  ,המסורת והדת. על כן, העבודה סוקרת את תפיסת הביטחון של מדינת-ישראל שהתעצבה לה לפני 50 שנה ,עוד מקום המדינה, שאותה הובילו מנהיגים גדולים עם ראייה לעתיד, כמו דוד בן-גוריון , ראש הממשלה הראשון למדינת-ישראל, שתפיסת ביטחונו  דאז משפיעה עד עצם היום הזה על תפישת הביטחון הישראלית .
                                                                   -2- כאשר התפיסה הביטחונית של ישראל מתבססת על כך שמדינות ערב לא ישלימו ובעצם עד היום לא משלימות עם עצם קיומה , למרות שבעקבות מלחמת ששת-הימים פני הדברים השתנו, הפלשתינים בגדה המערבית וברצועה ותומכיהם במדינות ערב שמקיפות את ישראל עדיין רוצים את אדמת ארץ-ישראל. דבר נוסף הוא ,שהיהודים במזרח התיכון הם במצב  של "מעטים מול רבים" , רבים הם הערבים . לכן התפישה הביטחונית התבססה על איכות ולא על כמות.
מכאן שהתפתחה לה תרבות "ביטחוניסטית" בישראל, שמשפיעה על כל תחומי החברה הישראלית, דבר שלא נמצא בשום מדינה אחרת בעולם. זאת אומרת שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא נתון קבוע עימו צריכה להתמודד החברה בישראל יום ביומו במשך יותר  מ-50 שנה ,כאשר ההתקוממות והמאבק הולך וגדל וצורת הלחימה משנה פניה.
השערת העבודה  בנוגע להסכם הינה  מעורבת רגשות , שכן מצד אחד, נראה כי התקשורת מקרינה התקדמות ותקווה לעתיד טוב יותר ,אולי גם פיתרון בסופו של דבר שישים קץ לסכסוך. אך עיון בהסכם "מפת הדרכים" ואופן ההתקדמות מראה כי הדרך עודנה ארוכה ,והאמון בין הצדדים אינם עולים בקנה אחד .
ניתן לראות כי ישנם יעדים במפת-הדרכים ואף  צעדים שונים חיובים אך אינם קונקרטיים לגבי הבעיות הקשות של הסכסוך ,דוגמת מעמד ירושלים , זכות השיבה של הפליטים ,שטחי הגדה המערבית, נתינת מעמד לרשות כמדינה.
מבט לאחור ,לעבר ההיסטוריה , מראה כי נוצרו תוכניות רבות להסדרי קבע אך דבר לא יצא לפועל על מנת לסיים את הסכסוך,זהו חלום באספמיה. . העבודה עצמה סקרה  את תפישת הביטחון הישראלית  על מנת לראות אם מפת הדרכים תואמת אותה ,כמו כן היא סוקרת את ההיסטוריה ותחילת הסכסוך ,כאשר לכל צד יש את הזכויות  והמניעים שלו על ארץ-ישראל. וכן הפרק האחרון המדבר על הדיון הציבורי שהעלה דעות רבות של חברי-כנסת ,אנשי האקדמיה והמדינה השונים שראו את "מפת הדרכים" מזווית הראייה שלהם.
אם הסוף לסכסוך יגיע ואכן יהיו צעדים בוני אמון ומתקדמים בין שני הצדדים ,רק הזמן יגיד.