במסגרת השתתפותנו בקורס "מדיניות הרווחה" ובתור עובדות מערכת הבריאות הן בסקטור הפרטי והן במשרד הבריאות ,בחרנו להביא לדיון את סוגיית נושא של מכרוז ומסחור של אשפוז הסיעודי, סוגיה שדנים בה מספר שנים וועדות שונות וישנם חלוקי דעות רבות בין הגורמים השונים .
כדי לתאר את השינויים הנגררים בעקבות הרפורמה במערכת הבריאות הקשורה לאשפוז סיעודי ואת שיטת המכרזים הנכנסת בשנה הזו לפועל מלא ,ננסה קודם כל להסביר את המצב הקיים במדינת ישראל עד כה :את תפקידה של המדינה ושל הגורמים האחרים  ואת הגדרות הקשורות למצב תפקודי של אדם קשיש .
אכלוסיה המבוגרת במדינת ישראל הולכת וגודלת בעקבות עלייה בתוחלת החיים . לפי נתונים סטטיסטיים של מכון ברוקדייל עולה  כ- 670 אלף קשישים שהם 9.9 אחוזים מכלל האוכלוסייה חיו בישראל בשנת 2003. על-פי נתוני השנתון היה קצב הגידול של הקשישים בישראל משנת 1955 כפול מזו של האוכלוסייה הכללית. בעוד שהאוכלוסייה הכללית גדלה פי 3.8, גדלה אוכלוסיית הזקנים פי 7.9.
פירוש הדבר הוא שקצב ההזדקנות של האוכלוסייה בישראל מהיר. הערכות קובעות כי בשנת
2 0
5 יהיו בישראל למעלה ממיליון קשישים.  ולכן מדיניות שירותי הרווחה נועדה כדי לענות על הצרכים הפיזיים והאינסטרומנטאליים של קשישים מוגבלים המתקשים לבצע פעולות יום-יום ותלויים בעזרת הזולת או נזקקים להשגחה.
האחריות למימון השירותים לקשישים ולהספקתם מתחלקת בין הרשויות המקומיות ובין כמה משרדי ממשלה (העיקריים שבהם: משרד הבריאות; משרד העבודה והרווחה ובתוכו המוסד לביטוח לאומי; משרד השיכון). לצד הגופים הממשלתיים פועלים גם ארגונים ציבוריים, וולונטריים ופרטיים. האחריות מתחלקת בין המשרדים והארגונים על-פי סוג השירות ועל-פי מצבו התפקודי של הקשיש: משרד העבודה והרווחה אחראי לטיפול בקשישים עצמאיים ותשושים, משרד הבריאות אחראי לטיפול בקשישים סיעודיים  ותשושי נפש וקופות החולים אחראיות לטיפול בקשישים במצב סיעודי מורכב.
כפי שנלמד בכיתה , מדינת רווחה זו מדינה שכמדינה אחראית לרווחת אזרחיה בתחומים השונים בתחום החינוך, ביטחון סוציאלי, דיור, תעסוקה, בריאות, קליטת עלייה ושירותי רווחה אישיים. והדגש הוא באחריותה של המדינה .לכן בעבודתנו נדבר על המציאות החדשה שנוצרת בעקבות החלטה של משרד הבריאות ומשרד האוצר ועל חשש רב לאיכות הטיפול באנשים זקנים "חסרי ישע".