מבוא תקשורת חזותית- שיעור 1 ‏13/07/2009
תקשורת חזותית- הצד הלא מילולי של התקשורת.
תפיסה של גירויים חזותיים: ישנם 2 גישות פסיכולוגיות של התפיסה של גירויים חזותיים:
1.      מלמטה למעלה- בוטום אפ- כאשר אני רואה צורה (יכול להיות בניין, מכונית, בן אדם) הצורה הזאת תמיד תהיה מורכבת מאלמנטים מסוימים (אם זה מכונית- הגה, גלגלים). כאשר אני רואה צורה שמורכבת מאלמנטים בשלב הראשון אתה מזהה את האלמנטים (הנה צמיגים, הגה) ואז באיזשהו שלב כשמצטברים מספיק אלמנטים אז אני מזהה את הצורה הכללית.
2.      טופ דאון- מלמעלה למטה- קודם כול מזהים את הצורה הכללית ואחרי שאני מזהה את הצורה הכללית ואח"כ מזהים את האלמנטים.
נשאלת השאלה- אם אתה מזהה צורות- איך אתה עושה את זה? זה מושפע מאלמנטים משפחתיים, אישיים, חברתיים וכ'ו.
טמפלט- פורמט בסיסי של מסמך מסוים ואתה מתאים אליו כל מה שאתה הולך לכתוב (תבנית של מסמך קבוע).
בגישת הטופ דאון יש שורה ארוכה של טמפלטים של איך צריכות להיראות צורות שונים (איך נראה מכונית, בניין וכ'ו).
בגישת הטמפלט יש לנו פרוטוטיפים (פרוטוטיפ= אב טיפוס), אב טיפוס-צורה שהיא הדוגמה ה"מושלמת" ביותר, מה שמייצג הכי טוב את הצורה.
לאב טיפוס יש 2 גישות איך הוא נוצר:
1.      ממוצע התכונות- הפרוטוטיפ לא מייצג דוגמה שבהכרח קיימת במציאות אלא הוא ממוצע של כל מיני דוגמאות שקיימות במציאות אבל הוא בעצמו לא בהכרח קיים. דוג': כאשר הראש שלנו בונה את הפרוטוטיפ של המכונית בנוגע לאורך של מכונית מה שאנחנו עושים הוא ממוצע (8+4+1:3 המספרים אלה אורכים של מכוניות לחלק במספר המכוניות) ומה שיוצא זה הפרוטוטיפ של אוטו שלא בהכרח קיים במציאות.
2 .      שכיחות יחסית- הדוגמה הכי שכיחה תהפוך לאב טיפוס, דוג':
אם בישראל האוטו הכי נפוץ הוא מזדה 3 אז מזדה 3 הוא אב הטיפוס של מכונית ואז הוא הופך לטמפלט ואז לטופ דאון.
סיכומים ללא מקורות, פונט 14