יישוב גולה ושואה – מיתוס ומציאות (יחיעם ויץ) מנתח את היחס לעם היהודי ולגולה שהיישוב בארץ ישראל התחבט בהם. יחס זה היה דו-ערכי, מצד אחד הייתה שאיפה לבנות בארץ דבר חדש, חברה השונה לחלוטין מהחברה היהודית בגולה והמנוגדת לה ניגוד גמור.
מטרתם של אנשי העלייה השנייה הייתה לשנות את דמות האדם היהודי ואת אורח החיים היהודי כפי שהיה בגולה. היהודי הגלותי נתפס כיהודי מבוזה, מתבולל, דובר שפה נאנחת, חסר זהות, חסר אונים, פסיבי בעל ערכים אינדיבידואליסטים מנוונים, פחדן, חלש, אדם שאינו עובד ואינו יכול לעמוד מול אויביו, ניחן בהעדר כבוד וביטחון ובעל חיים מושפלים. אין בו "הירואיות" ואין לו כבוד. התגובה היהודית כצאן הולך לטבח שימשו כסמל לפסיביות הגלותית ולמוות הגלותי. התפיסה של היהודי הגלותי בעיקר באירופה, שנישען על המוח ולא על הכוח, הוא בעל עולם של הסתגרות ופסיביות פוליטית, נתפס כנשי וכבעל סממנים הומוסקסואליים. מבחינה היסטורית, הגבר היהודי נחשב כסוג של אישה, כלומר – כבעל תכונות הנתפסות כלא גבריות בתוך אותה תרבות היסטורית של אירופה במאה ה- 20. הגויים נתפסו ככוחניים, אסרטיביים, אקטיביים ובעלי אומץ. הגבר היהודי נתפס כמי שאין לו תכונות אלה, לכן, נתפס כלא גבר.
סרטי שנות ה-40 וה- 50 הציגו נושאים של בניית זהות, תוך דחיקת האחרים ויצירת חלוקה גורפת בין יהודים לעיברים. הקולנוע הציוני שימש כשופרה של חברה בהתהוות וביקש להציג מראית עין של חברה ציונית אחידה והומוגנית. בראש ההיררכיה הוצב הגבר העיברי השולט במרחב הארץ ישראלי, ניצול, שהיה יהודי גלותי, אופיין באמצעות סממנים נשיים ונידחק בראשית דרכו בארץ ישראל – לשוליים יחד עם אחרים נוספים, נשים וגברים. תפקידם היה קבוע, לפאר את דמות החלוץ, רק לאחר תהליך חניכה שבו הסיר מעליו את כל הסממנים החיצוניים והפנימיים ויצא מזהותו הגלותית ולבש זהות עיברית-גברית-צברית, יכל היה להיצטרף ולהשתייך למרכז. סרטי שנות ה-40 וה- 50 יצרו גם תבנית קבועה של יחסית בין הניצול לבין הנשים בחייו והיא קשורה קשר הדוק לדימוי הניצול. הסרט "יום ניפלא הוא המחר" כאשר בינימין מגיע לארץ, אחת מתכונותיו השליליות היא חוסר יכולתו ליצור קשר עם הנשים בחייו.
בתחילת הסרט בינימין מאופיין בתווים נשיים; מבחינת לבושו – לבוש ביגוד ארוך, חליפות, לא דומה כלל ללבושם של הצברים הלבושים מכנסי חקי, גופיות קצרות וכובעי טמבל. הוא נתפס פסיבי, מסרב לעבוד, ולא מנסה להשתלב. בסרט ישנה סצינה בה בינימין מתקשה להתקרב אל מרים  ומתחבא מאחורי העצים כמעז להביט בה רק מרחוק והסצינה בכיתה מתארת כי אינו מסוגל לנהל עימה שיחה חברית.
הוא מוצג כמי שאינו בוטח באף אחד, כמופיע בסצינה בה הוא יורד מן האוטובוס לאחר שמגיע לכפר ואחד הילדים –
ללא מקורות