באמצע המאה ה – 18 הופיע גורם חדש, שהיה בבחינת איום חמור לשלטון העת'מאני בחג'אז ובסהר הפורה. הייתה זאת התנועה הוהאבית אשר התפתחה בנג'ד, שבמרכז חצי האי הערבי. מייסד התנועה מחמד אבן עבד- אל והאב, מטיף דתי בעל תחושת שליחות אשר נולד בשנת 1703 בעיר קטנה בנג'ד. הוא נולד למשפחה של עלמא ומגיל קטן למד לימודי דת.בגיל 20 כבר עלה לרגל למכה ואת לימודיו המשיך במדינה, בצרה, בגדאד ואיסהאן.במהלך מסעותיו בחצי האי ערב נפגש עם המסורת הפרה-אסלאמית שהיו נפוצות בקרב השבטים היושבים שם והדבר היה לזרה בעיניו. על כן, עם הפיכתו לעאלם שב לנג'ד ב- 1745 והחליט למחות על המצב הדתי באזור. המסר שלו לא היה חדש, הוא הטיף למונותיאיזם אבסולוטי, דהיינו אמונה באל אחד ויחיד, איסלאם המתבסס על הקוראן והסונה הקדומה. עבד אל והאב הצליח לקבץ סביבו מספר מאמינים מבני עיירתו אשר החלו קוראים לעצמם "אל מוח'דון" או "אל מחמודיה" אלא המאמינים באידיאולוגיה של אל אחד. אולם חיש מהר הוא החל נתקל בעוינות אשר הובילה לבסוף לגרושו משם. הוא מצא מקלט בדרעיה ושם זכה לחסותו של שליט האזור, האמיר מוחמד אבן סעוד.
שיתוף הפעולה בין איש הדת אבן עבד אל-והאב, לבין איש החרב, אבן סעוד, הוא שהביא לימים לייסוד המדינה הוהאבית הראשונה, שצאצאיהם שולטים בה עד היום .