א. מבוא
המוסד הצבאי הינו אתר תרבותי מרכזי הקושר בין הגבריות ההגמונית לבין הגוף הגברי. הבניית רגשות מיניים בהקשר הטרוסקסואלי היא חלק משיח גברי מרכזי, הן בצבא והן מחוצה לו, וזכתה לניתוחים רבים בספרות. לעומת זאת, התייחסות לרגשות מיניים הומו-ארוטיים מושתקת לרוב ברטוריקה של הארגון הצבאי וזכתה למעט מאוד במחקר.
הצבא, מצדו, עושה שימוש במשוואה של לוחם הינו גבר, כדי לעצב את הסוציאליזציה של המתגייסים. ראוי לציין כי בתוך אתוס הגבר הלוחם נכללת גם הומוסקסואליות המנוגדת להטרוסקסואליות, אך המסגרת הצבאית כופה הליכה בתלם בהתאם לנורמות הגמוניות תוך הדבקת תווית על הומוסקסואלים.
לאמצעי תקשורת ההמונים יש פוטנציאל משחרר, משום שהם מאפשרים ומעודדים דיון ודיאלוג תבוניים וציבוריים בנושאים בעלי עניין חברתי ופוליטי. הייצוג התקשורתי-קולנועי הוא בעל משמעות רבה בהבניית המציאות החברתית על המרחב הציבורי בנגישותו במידה רבה לכל אחד מהפרטים בחברה המודרנית- הדמוקרטית. המרחב הציבורי אמור לאפשר השתתפות לשחקנים מכל הקשת החברתית והפוליטית, אך למעשה, המצב רחוק מכך: אנו עדיין חיים בעידן ספוג ייצוגים ודימויים שלא בהכרח מממשים את האידיאל הזה, ובתוכם ייצוג ההומוסקסואליות בחברה ובמוסדותיה. עמית קמה טוענת כי "הסטריאוטיפ ההומוסקסואלי הוא מעין ביטוי של מה שאסור לביטוי לא רק בהקשר התקשורתי, אלא גם בחיים עצמם", אך עם זאת, המסרים התקשורתיים של העת האחרונה נפתחים בהדרגה לקולות רבים ומגוונים, והפתיחות של הטקסט  הקולנועי מאפשרת קריאה אופוזיציונית, ולו גם חלקית.
הגבר ההומוסקסואלי המיוצג בקולנוע הנרטיבי המסורתי מעורר שאלות על נשיות גברית ועל תשוקה בין גברים ופחות  נתפס כסובייקט אוטונומי ויצרני ויותר כסממן משני בייצוג של הגבריות. ייצוג הגבר ההומוסקסואלי כ"אחר" מותיר אותו כנגזרת של ה"אני" ההטרוסקסואלי ובכך מקבע ומנציח אותו כמי שחייב את כינונו לשיח ההטרוסקסואלי. אייל גרוס מבהיר כי "ביחסים ההיררכיים שבין גבריות להומוסקסואליות, בעוד הגבריות נוטלת תמיד את התפקיד העליון, יש לה תלות קונספטואלית ופסיכולוגית ב"אחר" שלה, קרי, בהומוסקסואליות".
לכן כדי לקיים את הרעיון של הגבריות, יש לתאר ולקיים את ההומוסקסואליות כנשית, חלשה, קושרת קשרים, מורדת, מסוכנת ולא יציבה. מתוך כך ההומוסקסואל מוצג כסכנה למדינה, לאומה ולביטחון הלאומי.
מתוך הנאמר לעיל, ברצוני לבדוק בעבודה זו את הדרכים השונות שבהן מיוצג בקולנוע הישראלי גוף הגבר שאינו מתאים עצמו לסדר המקובל של הגבריות הנורמטיבית,  וכן מהו היחס לגוף זה במסגרת  הסביבה ההטרוסקסואלית הקיימת בצבא כפי שהיא מיוצגת לאורך הנרטיב הקולנועי. ברצוני לקרוא את הסרטים "מסע אלונקות", "יוסי וג'אגר" ו"אפטר", שנושאם הבולט המשותף הוא אחווה בין- גברית, שיש לה היבטים הומוסקסואליים כאשר ההתעסקות הינה בספרה הצבאית, ולה אמירות חברתיות-פוליטיות, כטקסטים המציגים את ה"אחר", בעל הנטייה המינית החורגת מהמקובל בחברה הטרוסקסואלית, וכבעל הדימוי הקולנועי של הגוף "נשי" והעדין. בנוסף ברצוני להראות כיצד אותם ייצוגים ודימויים מעצבים את הצורה הקולנועית ומשתקפים בביקורתם על הווי המערכת הצבאית הגברית הלוחמת בכך שמנסים לפרקה, לחתור תחתה ו/או להצטרף אליה. תוכן עניינים
א. מבוא                                                                                                                        3-4
ב. מסגרת הפרשנות בקונטקסט הייחודי:
"יוסי וג'אגר".                                                                                        4-6
"מסע אלונקות".                                                                                    6-8
"אפטר".                                                                                               8-9
ג. סיכום                                                                                                            9-10 ד. ביבליוגרפיה                                                                                                  10