מבוא
 העיקרון לפיו אדם זכאי שלא להשתתף במלאכת הפללתו זכה ברבות השנים לפירושים שונים אשר השפיעו על היקף פרישתו.אותו עיקרון בא לידי ביטוי בתחומים מגוונים כאשר אני בחרתי להתמקד בעבודתי זו בזכות האדם לחיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה. זכויות אלו מורכבות מאוד ונשזרו במשך המון שנים כפי שנראה להלן. אלו מנויות בין הזכויות הבסיסיות ביותר ביחסים הכה מורכבים בין הפרט לרשות באשר היא.
בעבודתי זו אבחן את יישומן הראוי של החיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה, כאשר בסיס העבודה יתבטא בגיבוש הטעמים העיוניים לזכויות,ולתוצאות המשפטיות והמעשיות הנובעות מיישומן הראוי. זאת ועוד, תבחן העבודה את הזכויות והיקפן המהותי במשך כמה תקופות ובכמה שיטות משפט ,תוך שימוש ברציונאלים המצדיקים את אותן הזכויות.
כמו כן תתייחס העבודה לסוגיות ספציפיות ביחס לזכויות, כגון מורכבות נושא נבחרי הציבור וזכות השתיקה.
הפרק הראשון בעבודה יפרט את הרקע וההגדרה לזכות החיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה. הפרק השני יעסוק בהיסטוריה שלהן, וינסה לפתור במעט את השאלה היכן נולדו הזכויות ובאיזו תצורה.
הפרק השלישי יהווה את עמוד השדרה בעבודה ויפרט את הרציונאלים העומדים בבסיסן של הזכויות.
הפרקים רביעי-חמישי יעסקו בשאלת היקפן המהותי של אותן הזכויות והאם יש להחיל את הזכויות גם בראיות נון-וורבאליות.
הפרק השישי יעסוק בסוגייה ספציפית, וינסה לבאר את המורכבות ביחס של נבחרי הציבור והזכויות.
הפרק השביעי הינו פרק המשפט המשווה כאשר בעבודתי זו בחרתי להתמקד בשיטת המשפט הקונטיננטאלית ויחסה לזכויות.
פרק ראשון – רקע כללי
1 .       הגדרת החיסיון מפני הפללה עצמית שיטות משפט שונות,במסגרת משפחת המשפט המקובל,מכנות באופן שונה את זכותו של אדם שלא להשתתף במלאכת הפללתו.המונח המקובל ביותר  להגדרת זכות זו הינו:"THE PRIVILEGE AGAINST SELF INCRIMINATION". אשר בתרגומו העברי נקרא: "החיסיון מפני הפללה עצמית".
החיסיון מפני הפללה עצמית הינו עקרון העל,לפיו אין לחייב אדם להשתתף במלאכת הפללתו. אולם,החיסיון לובש צורות שונות בהתאם להיקף פרישתו בשיטות המשפט השונות.בפרק זה נבחן בין היתר את היקפו של החיסיון ביחס לנושאים הבאים:היקפו של החיסיון ביחס לזכאים להגנתו,היקף החיסיון מבחינה מהותית-סוג הראיה,כמו כן היכן ממוקמת זכות החיסיון במדרג זכויות האדם.        היקף החיסיון ביחס לזכאים להגנתו:
העניין המקדמי בו נעסוק הינו תחולתו הפרסונאלית של החיסיון. החיסיון מפני הפללה עצמית הינו עיקרון העל,אולם תחולתו לובשת צורות שונות בהתאם לפרסונה המבקשת לחסות בצילו.
מקובל להבחין בין עדים לבין מי שהם "נשוא ההליך הפלילי"-חשודים ונאשמים.הגנת החיסיון על האחרונים הינה מקיפה יותר ומגיעה לכדי זכות שתיקה מוחלטת בחקירה ובבית המשפט.ההגדרה המקובלת בכל שיטות המשפט לעניין חשודים ונאשמים הינה:"RIGHT TO SILENCE" כזכותו של החשוד והנאשם בהליך הפלילי,למלא פיהם מים ולשמור על שתיקה מוחלטת לאורכו של ההליך הפלילי,משלב החקירה ועד לשלב הכרעת הדין,בנוגע לאשמה המופנית בגין אותו הליך.
לעומת זאת,המונח "חיסיון מפני הפללה עצמית" מיוחס, על פי רוב,להגנה הניתנת לעדים וחשודים במשפט פלילי או לעדים במשפט האזרחי,לגבי עניינים חיצוניים להליך בו מתבקשת עדותם.זכותם של האחרונים מצומצמת יותר,והם אינם זכאים לזכות השתיקה בצורה מוחלטת.
זכותם מצטמצמת להגנה מפני מתן תשובות אשר יש בהן די להעמידם בסכנת אשמה פלילית.
הגנה זו מצומצמת יותר גם ביחס לאפשרות החיוב מצד בית המשפט לחשיפת הראיה. החיסיון,ככל שהוא נוגע לעדים,לובש צורה יחסית,בשיטות משפט שונות המעניקות חסינות שימוש לעד,לפיה הוא חייב למסור את הראייה,אף אם יש בה כדי להפלילו.התמריץ למסור את הראייה מושג בד"כ ע"י הטלת הגבלות על היכולת לעשות שימוש בראיה נגד מוסרה.מידת ההגנה מפני שימוש משתנה משיטת משפט אחת לרעותה.
בעבודה זו בחרתי לעשות שימוש במונח הרחב:"החיסיון מפני הפללה עצמית",אם כי נודה שעיקר העבודה יעסוק בחיסיון ביחס למי שהוא "מטרת נשוא" ההליך הפלילי-החשוד / נאשם.בחרתי לבחון דווקא את זכותם של החשודים והנאשמים מפני שזוהי ליבתו של החיסיון. מבחינה היסטורית החיסיון הוכר לראשונה כזכותו של נשוא ההליך ורק מאוחר יותר הורחב לעדים. גם הרציונאלים להכרה בחיסיון עוסקים בהגנה שיש להעניק לחשוד/נאשם,כזכות פרטיקולארית במסגרת מארג הזכויות להן זכאי נשוא ההליך הפלילי.