סרבנות מצפון, סרבנות סלקטיבית ומרי אזרחי בעבודה זו אבחן האם קיימת קורלאציה זו או אחרת שיכולה להתבסס בין היתר עקרון הסובלנות, בין תופעות שהפכו ברובן לשכיחות בחברה הישראלית כדוג' פעולות תנועת "יש גבול" כנגד לגיטימיות השירות בלבנון, הכיבוש והשירות בשטחים, איומי המתנחלים ביו"ש והמתיישבים בגולן באשר לסירובם לפינוי(או לחילופין למלא כחיילים פק' פינוי), עת יוחלט על נסיגה פוטנציאלית מאותם מקומות.  קרי עד כמה משפיעה כל תופעה כשלעצמה על רעותה, ואם אכן קיימת אותה קורלאציה מלאה או חלקית על סמך אילו שיקולים נסמכת היא? במסגרת בחינת שאלה זו אדון בעקיפין בסרבנות מצפונית, סרבנות סלקטיבית וההבדלים בינם לבין מרי אזרחי כופה(ישיר) ומרי אזרחי משכנע(עקיף) ביחס לקבוצות לעיל ותגובת השלטון הראויה בהתאם. אפתח בהגדרת התופעות הנ"ל כסדרן, ולאחר מכן אנסה לערוך בסיס השוואתי בין התופעות השונות, ולהקיש פעפוע של לגיטימציה מאחת לרעותה. הסירוב לשרת בלבנון ובשטחים של אנשי יש גבול הוא התופעה הראשונה שתיבחן. סירוב זה מוגדר על פניו כסרבנות מצפון סלקטיבית שבד"כ אינה בגדר פציפיזם. משפט ובטחון לאומי סרבנות מצפון,סרבנות סלקטיבית ומרי אזרחי ניתןח השוואתי- לבנון, שטחים, רמת הגולן מבוא
לאור ההתפתחויות הפוליטיות והמדיניות שאירעו בישראל צצה ועולה ביתר שאת על סדר היום הציבורי שאלת סרבנות המצפון והמרי האזרחי באשר לסוגיות שנויות במחלוקת כגון השהות הנוכחית של חיילי צה"ל בלבנון(עבודה זו נכתבה לפני הנסיגה מלבנון, אך דומה שהשאלות הערכיות שעלו על סדר היום הציבורי  במהלך 18 שנות השהות של כוחות צה"ל בלבנון חשובות מדי מכדי שניתן יהיה להתעלם מהם, במיוחד בהתחשב בכך בהיותו של המזה"ת אזור דינאמי ומשתנה בו קשה אם לא בלתי אפשרי לחזות את פני העתיד), השירות בשטחים והלגיטימיות של פעולות תנועת המרי "יש גבול" כנגד, ופעולות המתנחלים ביו"ש והמתיישבים בגולן.   נושא הסרבנות לשרת בצה"לעל כל גווניה מעסיק ויעסיק את קברניטי המדינה ואזרחיה ועולה כל פעם מחדש על סדר היום הציבורי לדוגמה.
מכתב הקצינים, מכתב הטייסים ועוד.
בעיית הסרבנות צריכה לקבל טיפול יסודי ובעדיפות עליונה אחרת זה עלול לדרדר את המדינה ולפגוע קשות במרקם החיים הדמוקרטיים  עד כדי אנרכיה.
שאלת המחקר שאלת המחקר תבחן האם קיימת קורלאציה זו או אחרת בין הסירוב לשרת בלבנון,  לבין פעולות תנועת יש גבול כנגד לגיטימיות הכיבוש והשירות בשטחים ,לבין איומי המתנחלים ביהודה ושומרון ומתיישבי  רמת הגולן באשר לסירובם להתפנות מישובים או התנחלויות(או לחילופין למלא כחיילים פק' פינוי ישובים) עת יוחלט על נסיגה פוטנציאלית מאותם מקומות, המשפיעה במישרין או בעקיפין על הלגיטימיות של כל פעולה כשלעצמה (קרי האם לדוג' סירוב של אנשי יש גבול לציית לחוק מסוים, יש בו כדי לתת הכשר מוסרי למרי אזרחי של המתנחלים?), ואם אכן קיימת קורלאציה על איזה נימוקים היא נסמכת?  כמו כן אבחן בכלליות את ההבדלים  בין סרבנות מצפונית וסרבנות סלקטיבית לעומת מרי אזרחי כופה(ישיר) ומרי אזרחי משכנע(עקיף) באשר לכל קבוצה מהקבוצות לעיל, ומה צריכה וראויה להיות תגובת השלטון בהתאם?(גנז+רז וכו'). שאלת המחקר תעסוק בין היתר בעקרון הסבלנות כלפי סירובים(מוצדקים ולא מוצדקים) על סמך שיקולי הגינות(גנז המחלץ טיעון זה מדברי רז), ע"ס שיקולים פרגמטיים, ע"ס פלורליזם ערכי(רז- ר' אף מאמר פרופ' מרמור), וע"ס שיקולי חופש המצפון, וגבולותיו של עקרון הסבלנות המכתיבים גם את גבולות הזכות לסרבנות מצפונית(ע"י איזון בין ערכים מתנגשים).