מדובר ברשימה העוסקת היחס המתקיים בין תחום התקשורת לבין החברה והתרבות בישראל. ישנה הגדרה לתרבות, ולאור הגדרה זו פיתוח דיון קצר (750 מילים) בשאלת היחס בינה לתחום התקשורת והמדיה.
תרבות הינה מסכת ערכים, האמונות, דרכי ההתנהגות והעצמים החומריים המהווים את אורח חייו של עם ( משוניס, 1999), המועברים מהחברה לפרט בתהליך של סוציאליזציה. התקשורת והמדיה לוקחים חלק חשוב בהפצת התרבות, בשימורה, בשינויה ולפעמים גם בעיוות המציאות לידי פיתוח תרבות חדשה:
התקשורת כמפתחת תרבות- הדברים שהחברה רואה, שומעת וקוראת באמצעי התקשורת הופכים לחלק אינטגראלי ממנה. דוגמא לכך היא התנהגויות הנצפות במדיה, ביטויים חדשים וסלנג הנרכש דרכה אשר הופך לחלק מהתרבות. למשל, ללא שידור טלוויזיוני והפרשנות של משחק הכדורגל  ב1989 לא היינו נחשפים לביטוי של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה" השגור עד היום בתרבות הישראלית. או לחלופין מילות סלנג שנלקחו מתוכניות טלוויזיה והפכו לחלק מהשפה היומיומית בחברה: "מצ'עצם", "פ'סדר", "לצאת חוצץ" (של "ארץ נהדרת") או "פרידמנים" (של "האח הגדול"). בנוסף, התקשורת מהווה במה לפיתוח תרבותי על ידי אומנים (ערוץ 24 בתחום המוסיקה,  ערוץ STARS ישראלי בתחום ההפקה הישראלית).
נדבך נוסף הוא שהתקשורת מאפשרת חשיפה של התרבות לכלל הציבור והפיכתה לנגישה (יש שיקראו לכך "חרושת התרבות" (צוקרמן, 1997) ).
התקשורת כמשמרת סטריאוטיפים וקונפליקטים בחברה-אי אפשר להפנות אצבע מאשימה לתקשורת שהיא מפתחת סטריאוטיפים אך אין ספק  כי היא-