תקציר במחקרנו בדקנו האם ההנחה בבסיס מודלים כלכליים כשל מודליאני- מילר הגורסת כי הגדלת מנוף מגדילה רווח פועלת בשוק המקומי, ההנחה בבסיסה נכונה כלומר במצב בו התשואה על פרויקט מסוים ודאית וכן עלותו קבועה ניתן לומר בוודאות כי עדיף למנף פרויקט מאשר להשקיע מההון העצמי, מה גם שב"חיים האמיתיים" על הוצאות המימון יש הכרה לצורך מס שזהו יתרון נוסף של השקעה באמצעות מינוף, אך מאידך הגדלת מנוף יוצרת הגדלת סיכון הכרוך בהשקעה וכפי שניתן היה לראות במהלך הרבעון האחרון של שנת 2008 מירב האוכלוסייה, גם זו הפועלת בבורסה, הפגינה רגישות גבוהה מאוד לסיכון (שונאי סיכון), שבאה לידי ביטוי בנהירה המונית "החוצה" ומכירת כל ההשקעות, ולכן על אף הגדלת התשואה על פרויקט נתון יכול להיווצר מצב בו מחיר מניה יורד בגלל הגדלת הסיכון , כלומר הגדלת מחיר הסיכון. המחקר בוצע כך שבדקנו את 100 המניות הנסחרות במדד תל אביב 100 מאחר ומבחינתנו הן יכולות להוות מדגם מייצג לשוק ההון בישראל, ומתוכן לקחנו את 15
המניות בעלות המנוף הגבוה ביותר ומנגד 15 המניות בעלות המנוף הנמוך ביותר לצורך השוואת התשואה על ההשקעה.
בדיקת ההשערה בוצעה באמצעות מבחן T להשוואת הממוצעים של מדגמים בלתי תלויים וכן שוניות זהות.  מנוף פיננסי הוא שיעור  ההון הזר (התחייבויות לתאגידים בנקאיים ואגרות חוב)  מתוך כלל ההון העצמי של החברה. יש להניח שהתשואה מההשקעות שנעשו באמצעות ההון הזר גבוהה מהוצאות המימון בגינו, וההפרש נקרא מרווח הריבית.
תוכן מבוא. 3
סקירת מאמרים: 6
פרק השיטה. 8
פרק התוצאות.. 10 פרק הדיון: 11
ביבליוגרפיה. 12
נספחים. 13