מבוא
בתקופה המודרנית, בעיקר מאמצע המאה הקודמת, גיוס וייבוא של מהגרי עבודה נהפכו לתופעה רווחת המאפיינת את היחסים בין מדינות עשירות לעניות. כתוצאה מכך, מספרם של עובדים זרים במדינות מערביות הולך וגדל בהדרגה (Raijman, Semyonov and Schmidt,
2 003).
תופעת הגירת עבודה קיימת גם בישראל. אולם, להבדיל ממדינות מערביות רבות אחרות, הגירת עבודה בישראל היא תופעה חדשה יחסית, שהחלה רק בעשורים האחרונים. גיוס וייבוא של עובדים זרים לישראל במימדים משמעותיים החלו בשנות ה-90' המוקדמות. זאת בעקבות החלטת הממשלה להתיר את הבאתם של עובדים זרים כמענה זמני לסגר בשטחים כתוצאה מהאינתיפאדה שפרצה בשנת
1 987. למעשה, עובדים זרים גויסו כתחליף לעובדים פלשתינאים שהועסקו בעיקר ב"עבודות שחורות". מכאן, עובדים זרים מוקמו בתחתית הסולם המקצועי בשוק העבודה, לרוב בענף הבנייה, החקלאות והשירותים החברתיים, כאשר הם מקבלים משכורות נמוכות ומועסקים בתנאי עבודה לא הולמים (Semyonov, Raijman and Yom-Tov, 2002; Raijman et al., 2003).
למרות תופעה של הגירת עבודה, ישראל אינה מגדירה את עצמה כ"מדינת הגירה", אלא כ"מדינת עלייה" (Raijman and Semyonov, forthcoming 2004). עפ"י חוק השבות, לכל יהודי יש זכות לעלות לישראל, להתיישב בה ולקבל הן את האזרחות הישראלית והן את הזכויות השונות.
לעומת זאת, ישראל אינה מעודדת את התיישבותם של הלא יהודים, וביניהם עובדים זרים(Semyonov et al., 2002; Raijman et al., 2003). זה מעלה את סוגיית מתן זכויות שוות לאלו של האזרחים למהגרי עבודה, בה תעסוק העבודה הנוכחית. עבודה זו הינה תרגיל סטטיסטי בניתוח נתיבים המתמקדת בנושא "עמדות הציבור כלפי מתן זכויות למהגרי עבודה בישראל". העבודה כוללת רקע תיאורטי קצר בנושא של עמדות כלפי מהגרי עבודה. עיקר המיקוד של העבודה הינו בהצגת ניתוח נתיבים בהקשר למידת ההסכמה של הציבור למתן זכויות שוות למהגרי עבודה, קרי אפליה.
התרגיל מציג מודלים של רגרסיות לניבוי ובחינת השפעה של מאפיינים שונים על אפליית מהגרי עבודה בחברה הישראלית, ומהווה מעין סמינריון מחקרי קצר בנושא. העבודה זכתה בציון 100 בקורס לתואר שני.